גם כיום, על ירדן מאיימים מהגבול הצפוני טרוריסטים שהתיישבו בסוריה וגם ממזרח מאיימים עליה אנשי המיליציות השיעיות בעיראק. לפיכך, שיתוף הפעולה עם ישראל הוא קריטי והוא כולל מאבק משותף בטרור, בהברחות, וסיוע בנושאי גבול. ניתן בהחלט לומר שישראל היא השכפ”צ וחומת המגן של ירדן. כמובן שגם על הסיוע הישראלי בתחום זה יהיה בלתי אפשרי למצוא מילת תודה כתובה בערבית. להיפך, מדי יום נשפכים קיתונות של זעם ואיומים".
האם ההצהרה באה עקב רוח הרפאים של ‘ישראל הגדולה’ שגם נתניהו יודע כי סיכויי התגשמותה אפסיים? וגם הירדנים יודעים כי מותר לחלום על ‘ישראל הגדולה’ אבל בעולמנו זה לא ניתן לממש חלומות כאלה? אל-מומני הוסיף: ‘ננקוט בכל האמצעים כדי להתמודד עם כל ניסיון לערער את ריבונותה וביטחונה של ירדן’. דובר הממשלה הירדנית גינה את האמירות של נתניהו, על רקע ספקולציות שדבריו של ראש הממשלה הובילו ‘להחזרת שירות החובה בירדן’ ולשם ‘חיזוק החשש מישראל’ הוסיף הדובר שנתניהו ‘צובר עוד אויבים, שרשימתם ארוכה’. על הטרלות מסוג זה זכו בעלי תפקידים ירדניים בעבר להדחה מתפקידם או להעלבה פומבית בכינוי ‘טֶס’ (טיפש, כסיל)".
בהמשך ניתח את נושא הגיוס המחודש לצבא הירדני: "בזכות ההגנה השקטה הניתנת לו מישראל, הצבא הירדני לא התנסה מאז 1970 במלחמה אמיתית מול אויב. כתוצאה מהשקט והרגיעה שישראל השכילה לספק לשכנתה ממזרח, ביטלה ירדן את שירות החובה בצבאה בשנת 1991 והשאלה שנשאלה בחוגי האופוזיציה הירדנית שמרבים לתקוף את ישראל: האם נתניהו גרם ל’החזרת השירות הצבאי בירדן, כדי שהצעירים יוכלו להגן על המולדת?’. האם אלה הם ‘מסרים’ לישראל ולבנות בריתה כי ‘הממלכה לא מתכוונת לשתוק’… וצעדים נוספים בדרך, שאולי כוללים את ‘צבא העם’. אז מה פשר ההודעות הללו על גיוס קרוב?
לאמיתו של דבר, הגיוס לצבא הירדני כיום נעשה מתוך מניעים כלכליים. שיעורי האבטלה בירדן הם סביב 25 אחוזים! לפני חמש שנים, מחשש לאינתיפאדה על רקע כלכלי, גויסו מובטלים בני 25 עד 29 לצבא למשך שנה אחת והוענקה להם משכורת חודשית של כ־200 דינר. ראש הממשלה דאז עומר אל רזאז הכריז כי ‘חיילי המילואים הללו יוכרו בהכשרה צבאית של 3 חודשים ובהכשרה מקצועית אזרחית של 9 חודשים’, כלומר הגיוס היה להוכיח לציבור שהצבא הירדני הוא צבא העם. סביר להניח שהמלך עבדאללה למד זאת מדוד בן גוריון שאת ספריו הוא קרא בשקיקה.
ושוב אזכיר, לא מחסור באנשי צבא ולא ‘כוננות מול ישראל’ הביאו לגיוס הזה, אלא ניסיון לפתור בעיה כלכלית קשה – האבטלה. ועתה, חוזרת ממשלת ירדן ומגייסת לצבא עוד 6000 גברים שיחלו באימונים מפברואר 2026 מבלי לקבוע את משך השירות. הצבא הירדני הוא כיום מפעל כלכלי, הוא יותר סמל, כור היתוך מקומי, ובעיקר נועד לשמור על המלוכה. הצבא הסדיר מונה 115 אלף חיילים ולרשותו עוד כ־100 אלף אנשי מילואים. מעת לעת הוא מתפאר בתצוגות ראווה עתירי מדים ומדליות בהן נוטלים חלק גם המלך עבדאללה השני שהוא מפקד הצבא, בנו יורש העצר חוסיין שהוא רב סרן בדרגתו ואחותו סלמה המשמשת כטייסת ומייצגת 3 אחוזים של נשים בצבא זה. בשנים האחרונות הוא פתח את התפקידים הנחשקים כמו מפקדי צבא וטייסים גם לאוכלוסיה הפלסטינית שהיתה ממודרת במשך שנים רבות שכן רק כמה עשרות משפחות ירדניות ‘ותיקות ומקוריות’ הורשו לשלוח את בניהם לשמש כמפקדים בצבא וזאת מתוך תבחינים של נאמנות לממלכה".
על שיתוף הפעולה הביטחוני, שגם בו קיימת כפילות בין מה שקורה בפועל לבין מה שמוצהר לציבור, אמר: "שיתוף הפעולה של ירדן עם ‘האויב הציוני’, ‘צבא הכיבוש’ ו’מי שאחראי לרצח עם’ כפי שהאופוזיציה בירדן מכנה את ישראל הוא מקיף ומלא. יאמר מישהו עם אויבים שכאלה מי זקוק לחברים. בשנת 2021 עצרו חיילי ירדן ארבעה אנשי דאע”ש שהיו בדרכם לפיגועים בישראל. פעולה זו הייתה במסגרת שיתוף פעולה כלל אזורי נגד דאע”ש שכלל גם את מצרים, סעודיה והאמירויות עם מטריה אמריקנית. גם יירוט הכטבמ”ים ‘במלחמת 12 הימים’ של ישראל באיראן נחשבת לחלק משיתוף הפעולה הבין אזורי, שגם ישראל נהנית ממנו. בקוראם או בשומעם על עובדות אלה, נציגים ירדניים רשמיים יסמיקו וימהרו להכחישם או להסבירם בהסברים מפולפלים".
לבסוף סיכם ד”ר אלעד את מורכבות היחסים: "זוהי המציאות בירדן וזוהי גם האנומליה שם. ישראל מגינה על ירדן מתוך הבנה שפגיעה בממלכה עלולה לגרום לפגיעה גם בישראל. ירדן יודעת זאת ומרבית תושביה מרשים לעצמם לזלזל בישראל, להפגין, למחות נגדה ולתקוף אותה. הממלכה גם יודעת לסחוט מישראל הטבות שוות כסף כמו: אספקת מים וגז ולממש סחר דו כיווני לעיתים מאולץ וישראל נענית מתוך נדיבות של חזקים. המלך עבדאללה שמכיר את כללי המשחק מחזיק בשני כובעים. האחד – שיתוף הפעולה עם ישראל הנעשה במסתרים, הרחק מעיני הציבור, וללא תקשורת ויחסי ציבור. השני – המדיניות הגלויה מול ישראל המונחית על ידי מושגים כמו ‘הצומוד’ (עמידה איתנה), ‘אחדות השורה’ ו’אחדות המלה’ שהם מונחים כלל ערביים המביעים את ההתנגדות לישראל.
בישראל יש מי שמקבלים כל פעולת מחאה ירדנית כולל זו של הדובר אל מומני, בחיוך סלחני הרוצה לומר: ‘נו, טוב… זו ירדן’, ויש מי שרואים את ירדן עדיין כמדינת עימות, ומתרעמים על כפיות הטובה שלה, ומבינים רק את ההיגיון שבאי תמיכה בממלכה ומטיפים לה. ומי שנמצא בתווך, ורואה בדבריו של אל מומני עוד הצהרה גרוטסקית, או עוד הערת שוליים שאינה קשורה שכמותה יש רבות, יכול רק להתקנא בשני דברים שקורים אצל שכנינו: באיזו קלות מגייסים הירדנים אלפי חיילים ואיזה כיף זה כשהמנהיג נותן דוגמה אישית ושני ילדיו היקרים מתגייסים לתפקידי מפתח בצבא".
התרעות פיקוד העורף