״כדי להבין את גודל הפער בין ראש ממשלת ישראל הסרבן לקהילה הבינ”ל המיואשת, אנו חייבים להבין לעומק את מדיניות נתניהו לא רק בחודשים האחרונים אלא לאורך השנים האחרונות, הרבה לפני 7 באוקטובר. נתניהו נטש את התהליך המדיני כבר ב-2015. מאז הוא החל לנקוט צעדים חד צדדיים שהחלישו את הרשות הפלסטינית ויצרו דה-לגיטימציה לנשיא אבו מאזן. אף שזה הבהיר ומבהיר גם כיום את סלידתו מחמאס ומטרור, ואת דבקותו בהסדר המדיני.
במקביל, קידם נתניהו הסדר דווקא עם חמאס בעזה בסיוע קטאר, על מנת לקנות שקט זמני. במרס 2019 נתניהו כבר יישר קו באופן מלא עם ‘תוכנית ההכרעה’ של סמוטריץ’, והבהיר עד כמה חמאס הוא בעיניו נכס – ‘מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס’. גם התכלית של הסכמי אברהם ושל הניסיונות לכונן עסקה משולשת עם סעודיה הייתה ‘לעקוף’ את הפלסטינים ולמנוע מדינה פלסטינית ואף למנוע מהפלסטינים זכות ‘וטו’ על הסדר אזורי. ‘יוזמת המאה’ של הנשיא טראמפ שהושקה בינואר 2020, ולכאורה נועדה להוביל למדינה פלסטינית, גובשה בעצה אחת עם נתניהו ויועציו, והיוותה מבחינתו ‘מסמר’ נוסף ‘בארון הקבורה’ של המדינה הפלסטינית״.
״כל אלה היו הקדמה בלבד לממשלה ה-37 (‘ימין על מלא’) ששינתה לגמרי את כללי המשחק. הציונות הדתית קיבלה מנתניהו מנדט לקדם מהפיכה בגדה המערבית. סמוטריץ’ הגיע עם תוכנית סדורה וביצע באישור נתניהו צעדים לסיפוח הגדה, תוך האצת ההתנחלויות וקידום סדרת חוקים ושינויים מבניים-מוסדיים והקמת ‘מנהלת התיישבות’ בראשותו. צעדי סמוטריץ’ פורשו גם על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) כמהלכים שנועדו לטרפד את פתרון שתי המדינות, ולספח את השטח לישראל״.
״המלחמה המתמשכת שאותה מנציח נתניהו ברצועת עזה, בעידוד הימין הקיצוני הרואה בה ‘נס משמיים’, ובעיקר השילוב בין סרבנות מדינית עיקשת שתוביל לסיום המלחמה, ביחד עם מדיניות צבאית חסרת פרופורציה וגבולות, המוגדרת פשע מלחמה על ידי מרבית הקהילה הבינ”ל, האיצה מאוד את התהליכים הגלובליים נגד ממשלת ישראל ומדיניותה. מנהיגי סעודיה וצרפת הצליחו היכן שהנשיא בידן נכשל באופן נחרץ.
מנהיגים אלה הבינו שנתניהו מסכן לא רק את פתרון שתי המדינות אלא מאיים על יציבות האזור והעולם כולו – התקיפה חסרת האחריות בקטאר נתנה לכך חיזוק נוסף והיא כבר מעודדת מרוץ חימוש אזורי. הקהילה הבינ”ל גם הפנימה שהיא אינה יכולה יותר לעמוד מנגד והיא מחויבת לפעולות מעשיות. בהצהרת ניו יורק, שתושק חגיגית ב-22 בספטמבר, מודגש ההכרח ב’פעולה קולקטיבית לסיום המלחמה’, מתוך הבנה ש’ללא ערבויות וצעדים רובוסטיים מצד הקהילה הבינלאומית הסכסוך יועמק והשלום האזורי יתרחק’״.
״נתניהו אם כן ניהל לאורך שנים ארוכות מדיניות כושלת שפירותיה הרקובים נחשפו לעין כל ב-7 באוקטובר. אלא שמדיניותו המסוכנת ממשיכה להבאיש את חיינו גם כיום. הוא ממחיש לעולם שישראל אינה פרטנר אלא מכשול לשלום, הוא מנציח מלחמה שמחזקת את דרך ההתנגדות של חמאס, ומונע מדינה פלסטינית שמהווה למעשה איום קיומי על חמאס הרבה יותר מהמהלך הצבאי נגדו. במקום לנהל דיאלוג על קידום היוזמה המדינית הגלובלית, שתבטיח את הביטחון ותעגן את החזון הציוני, נתניהו בעצמו מקדם את ההכרה הגלובלית במדינה הפלסטינית, ובמקביל, ממחליש את ישראל ומוביל אותה צעד אחר צעד, כמו בקוראלס, לעבר ספרטה״.
התרעות פיקוד העורף