לפזנר, בן 88, הייתה קריירה רצינית וממושכת בשירות החוץ של מדינת ישראל – ונקודת המבט שלו בנושא רחבה ומעמיקה בהתאם, גם היום. במוצאי שבת 11 באוקטובר הוא ישתתף באירוע “דיפלומטים ללא הפסקה – שגרירים במצבים מיוחד", במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים ה־32 בתיאטרון גבעתיים.
אחרי ה"טירונות" לצד שק, שירת פזנר הצעיר את מדינת ישראל במשך שש שנים באפריקה, תחילה ברפובליקה המרכז אפריקאית ולאחר מכן בקניה. “כשחזרתי ארצה, עבדתי כסגן דובר משרד החוץ, לצד אבא אבן, שממנו למדתי המון", הוא ממשיך. “אבן היה דמות מאוד מסוגרת. רק כשהיה נואם או רואה מיקרופון או מצלמה הוא היה נפתח. בנסיעות שלי איתו הוא היה שותק ומכונס בתוך עצמו, אך כשהיינו מגיעים ליעד ויורדים מהרכב, בבת אחת הוא היה נדלק והופך לאיש המבריק והשנון, כפי שהכרנו אותו".
האפיפיור שאל אם בכך בכוונתי לומר שהוותיקן נמצא בין הגרועים, אמרתי לו, ‘אם תכירו בנו כעת, תהיו בין האחרונים, ולא בין הגרועים’. וזה אכן קרה ב־93’. אני רואה את קשירת היחסים הדיפלומטיים עם הוותיקן כהישג הדיפלומטי הגדול שלי".
“בהזדמנות הזאת הם שאלו אותי אם שמיר ילך לוועידה בינלאומית. עניתי להם שאצל שמיר זה לא בא בחשבון. אלא שכחתי לציין בתחילת הדברים שהם אוף דה רקורד, שלא לציטוט. כשפרס ראה מה שפורסם, הוא איים לבטל את ממשלת הרוטציה. שמיר קרא לי ואמר: ‘עשית נזק? עכשיו תקן אותו!’ ואני נאלצתי להתקשר לכל אחד מהכתבים ששטו איתנו על ההאדסון ולהעמיד דברים על דיוקם".
הקשר החם שנוצר בין פזנר ובין הבוס שמיר, החשדן והמסוגר, ש"אצלו לא היה סמול טוק", לא היה מובן מאליו. “בעבודתי כדובר שלו הרגשתי בכל השנה הראשונה שהוא בוחן אותי ואת מידת הנאמנות והמהימנות שלי", הוא מספר. “כך, פעם הוא סיפר לי ידיעה מאוד חשובה, אך לא נכונה, כדי לראות אם היא דולפת לתקשורת. זה היה מעין מבחן כזה".
התרעות פיקוד העורף