לפני כשבוע וחצי, טראמפ איים שאם חמאס לא ישחרר את החטופים בתוך 72 שעות - "שערי הגיהינום" ייפתחו על חמאס. 72 שעות עברו, ואף שער משערי הגיהינום לא נפתח על עזה. ביום שישי האחרון, טראמפ איים שאם עד יום ראשון בערב חמאס לא יגיע להסכם "כל הגיהינום" יתפוצץ על חמאס - אבל יום ראשון בערב הגיע, והגיהינום עדיין לא הגיע אל עזה.
מחבלי חמאס למדו שהם יכולים לקחת גם את הג'ינג'י האמריקאי, האיש החזק בעולם, ולהוביל גם אותו באף. עוד משא ומתן, עוד איומים, ובסופו של דבר חמאס לומד שאפשר לשטות בדוד סם. גם אם יהיה הסכם, לא בטוח שחמאס יפר אותו בטענה כלשהי שהיהודים הם אלה שהפרו אותו. בסופו של דבר, זה מה שמוחמד לימד את מאמיניו בהפרת הסכמי ח'ודייבה ובמעשי הטבח והאונס האכזריים של היהודים - על בסיסם קם האיסלאם.
לעמדתי האישית העסקה המתרקמת היא אסון באופן הבסיסי שלה. אני לא מאמין שאף חייל ממדינה ערבית כלשהי ייכנס לבתים בעזה ויחפש אמצעי לחימה ומחבלי חמאס. התוכנית הזאת נדונה מראש לכישלון. מאז השבעה באוקטובר אני ורבים אחרים הקרבנו המון למען המלחמה הזאת. חברים רבים נהרגו ונפצעו ובעבור חלק לא קטן ממי שנשאר כאן, החיים השתנו לנצח.
למלחמה הזאת הייתה מטרת על - שזאת תהיה המלחמה האחרונה מול עזה. ניתן הכל, אבל אחרי טבח שכזה, אנחנו זכאים לשקט. להשמדת האויב העזתי. למימוש תוכנית טראמפ להגירת האוכלוסייה הנאצית בעזה, שכל כולה מייחלת ליום בו ראשי הגברים היהודים ייערפו, והנשים ייאנסו לפני שיילקחו כשפחות או יירצחו גם כן.
בתוכנית הזאת, הסבב הבא הוא עניין של זמן. כולנו רוצים לראות את כל החטופים בבית, אבל כולנו גם רוצים מדינת ישראל בטוחה. ללא ירי טילים מעזה, וללא אוכלוסייה נאצית שתגדל את הדור הבא שיבצע פה טבח. התוכנית הזאת היא גם איתות למחבלים ביהודה ושומרון שהטבח ביהודים משתלם.
כל זאת, ללא האיומים הריקים מתוכן של דונלד טראמפ. כעת, בחמאס יודעים שלצד ישראל אמנם עומד נמר, ויכול להיות שיש לו שיניים חדות, אבל הוא לא עושה בהן שימוש אמיתי. פעם אחר פעם הוא מציג תוכנית לעזה, אבל היא לא יוצאת לפועל.
פעם אחר פעם הוא מאיים לפתוח את שערי הגיהינום על עזה אם לא בחמאס יסכימו לתוכנית שלו בתוך זמן קצוב, ופעם אחר פעם מתגלה שהאיום שלו לא שווה כלום. אם התוכנית הזאת הייתה מסוכנת בפני עצמה, עם איך שבחמאס מסתכלים כעת על האיומים של טראמפ - היא מסוכנת כעת שבעתיים.
התרעות פיקוד העורף