החומרים הובאו ארצה בסמיכות זמנים מרגשת וסמלית לקראת ציון יום השנה ה-60 להוצאתו להורג ב-18 במאי 1965 בכיכר הראשית באלמרג'ה בדמשק.
בין מסמכיו שהוחזרו, נמצאה צוואתו המקורית, בה נכתב: "לאשתי נדיה והילדים. זה דבר אחד עבורכם להיות בקשר, ומכיוון שאלו המילים האחרונות, אני ממליץ לכם להתכתב תמיד אחד עם השני. אני מבקש ממך, נדיה, להקשיב לי ולהתעניין בעצמך ובילדים, להתווכח איתם ולחנך אותם במלואם, ולא לראות את עצמך או אותם כמי שיש להם קשר קבוע עם המשפחה שלי".
"את יכולה להתחתן עם מישהו אחר כדי שיהיו לו ילדים. אבא - אני מאחל לך חופש מוחלט. אני מקווה שאתה לא מבלה את זמנך במשהו עכשווי, אלא תמיד חושב על העתיד. אלו הנשיקות האחרונות מהפנים שלי אליך, לקול שלי, לפריז ולכל המשפחה, במיוחד לאמי, אודטה ומשפחתה - ומוריס ומשפחתו. ועזרא ומשפחתו. שרה ומשפחתה, ציון ומשפחתו, אלפרד ומשפחתו ועלי פרו. ואל תשכח את כל משפחתך היקרה, שה' ישלח להם את שלוותי וגעגועיי האחרונים - ואל תשכח".
על כהן כאב ובעל סיפרה נדיה כי היה “אבא מקסים. אלי היה מגיע לביקורים של שבוע-שבועיים, ובכל ביקור היה נכנס למיטות של הבנות, רצה לחבק ולהשלים את כל החודשים שבהם הוא נעדר מהבית. הוא צחצח לבנות את הנעליים, הלביש אותן ויצא איתן החוצה כדי להגיד לכולם: ‘תראו אילו ילדים יש לי!’".
כהן נולד לפני 100 שנה, ב-6 בדצמבר 1924, באלכסנדריה שבמצרים, למשפחה ובה שמונה ילדים. הוריו, שהיגרו למצרים מחלב שבסוריה, חינכו אותו לציונות.
לאחר שסיים את לימודי התיכון היהודי באלכסנדריה, התקבל ללימודי אלקטרוניקה באוניברסיטת אלכסנדריה. בשנת 1944 הוא הצטרף לתנועה הציונית "בני ברית" ולתנועת הבונים החופשיים.
מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-1952, ולבקשת אנשי המודיעין, ביניהם חברי חוליית “העסק הביש" (כינוי שניתן לפעולת טרור במסווה, שישראל ביצעה במצרים), הוא שכר חדר באלכסנדריה. על קשריו עם חברי החוליה, שנעצרו וחלקם הוצאו להורג, נחקר כהן במצרים, אבל נוקה מחשד לריגול נגד מצרים.
התרעות פיקוד העורף