לפי דברי ההסבר להצעת החוק, מטרתה היא "לאזן מחדש את היחסים בין ארגוני העובדים לבין המעסיקים, לשמור על חופש העיסוק ולמנוע פגיעה בציבור הרחב". החוק המוצע כולל שורה של סעיפים שנועדו להקטין את השפעת ארגוני העובדים על המשק, ובראשם ההסתדרות, ומגדיר מחדש את גבולות הכוח של שביתות במשק הישראלי.
אחד הסעיפים המרכזיים בהצעה עוסק בהגבלת היכולת של ארגוני עובדים להשבית את המשק באמצעות הגדרת שירותים חיוניים, שבמסגרתם תיאסר או תוגבל זכות השביתה באופן חמור. בין היתר מדובר בשירותים ציבוריים חיוניים כגון חשמל, תחבורה, בריאות וביטחון - שבהם שביתה תתאפשר רק במקרים חריגים ובכפוף לאישור מיוחד.
בנוסף, החוק קובע כי הכנסת תוסמך לעצור שביתה במקרים שבהם תוגדר "פגיעה חמורה באזרחי המדינה או בכלכלה הלאומית". סמכות זו, על פי ההצעה, תאפשר לממשלה ולכנסת להתערב ישירות בסכסוכי עבודה חריגים ולמנוע שיבושים ממושכים במשק.
עוד מציעה הצעת החוק להאריך את תקופת הצינון לשביתה מ-15 ל-30 יום, כך שיידרש זמן כפול בין הכרזת סכסוך עבודה לבין היכולת לצאת לשביתה בפועל. בנוסף, החוק כולל תיקונים נוספים בתחום יחסי העבודה, בהם קיצור פרק ההודעה המוקדמת לפני פיטורים ומתן אפשרות למעסיק לפעול מהר יותר במקרים של שינויי כוח אדם או שיבושים תפעוליים.
בדברי ההסבר נכתב כי מטרת החוק היא "למנוע ניצול לרעה של כוח ארגוני העובדים ולוודא כי האיזון בין זכויות העובדים לבין צורכי הציבור נשמר". עוד נאמר כי החוק המוצע מבקש "להחזיר את האחריות הכלכלית למדינה ולמנוע מצב שבו קבוצה קטנה מסוגלת לשתק את כלל המשק".
התרעות פיקוד העורף