כבר עם פתיחת נאומו תקף את יו"ר האופוזיציה לפיד ואת "הממשלה עם האחים המוסלמים", דיבר על "שדות הגז" ועל "שדה תימן", על “תחמושת תעמולתית שסיפקה הפצ"ריה לאויבינו”, אבל לא על השאלה הפשוטה שהונחה בפניו: האם תוקם ועדת חקירה ממלכתית לאירוע ה-7 באוקטובר, ומתי. הנוכחים באולם ידעו: ברגע שנתניהו יידרש לנושא הזה, הבלוף צפוי לקרוס. לכן הוא שמר אותו לסוף, עטוף בשכבות של רטוריקה מתלהמת.
כשכבר נגע בנושא, הוא עשה זאת כדרכו - לא בהתחייבות, אלא בתנאי. “ועדת חקירה רק בהסכמה רחבה, פריטטית, שתייצג את כל חלקי העם,” אמר, כאילו מדובר במועצת שלום שוויצרית ולא במדינת ישראל החרוכה מבפנים. הוא הזכיר את ועדת החקירה של 11 בספטמבר בארצות הברית, דוגמה שנשמעה כמו סיפור שמוסר ההשכל שלו הוחלף. שם, אחרי הזעזוע, הממשל האמריקאי ידע להציב את המדינה מעל המפלגות; כאן, נתניהו מתנה את חקירת האמת בהסכמה פוליטית – כלומר, בוטל למעשה את עצם הרעיון. ההסכמה לא תהיה כאן , ועדת חקירה ממלכתית - כנראה , גם היא לא תהיה.
בעולם של נתניהו, אין אחריות – רק אשמה. והיא כמעט תמיד של מישהו אחר: הפצ"רית, היועצת המשפטית , האופוזיציה, המפגינים, או כל מי שמסרב להצטרף לתזמורת . “הם אותם מפגינים,” אמר, “פעם על הגז, פעם על החיסונים, פעם על סיום המלחמה.” הרמז ברור: המחאה, לא המחדל, היא הבעיה.
אבל אמש במליאה נחשף משהו עמוק יותר. כל מי שעקב אחרי ההתפתחויות האחרונות סביב פרשת הפצ"רית הבין כמעט מיד שהסערה הזו שנופחה סביב הפרשה האמיתית, יש לציין - עם כל הבוץ, הרמיזות והכותרות - שימשה כהסחת דעת מחושבת. בתחילה נדמה היה שנתניהו מנסה לנצל אותה כדי להשקיט את הדיון הציבורי על העצרת החרדית בירושלים, שהציפה שוב את סוגיית חוק הגיוס המאוד לא נוחה אלקטורלית לליכוד ולעומד בראשו. אמש, כשנתניהו נאם במליאת הכנסת, נחשפה התכלית האמיתית: הרכיבה הפוליטית בלתי פוסקת על פרשת הפצ"רית נועדה לנטרל את הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית. ככה פשוט.
ברגע הזה הפאזל הושלם. “השערורייה” באה לשמש מסך עשן - וגם טיזר שקוף לקמפיין הבחירות הקרוב של מחנה הליכוד. השאלה מי אחראי ל-7 באוקטובר היא השאלה שנתניהו לא רוצה שתישאל - בטח לא עכשיו, כשהיא עוד עלולה להפוך לכותרת של קמפיין בחירות. לכן הוא מעדיף להציג את עצמו כמי שנלחם בשומרי הסף וב"אליטות", מאשר כמי שאמור היה לשמור על אזרחי המדינה.
ולמרות הכול, קשה להתעלם מהתשוקה הפוליטית שבקולו. נתניהו נראה הערב כאילו כבר התחיל את קמפיין הבחירות הבא – רק בלי להכריז עליו. הסיסמאות מוכנות, האויבים סומנו, והמסר ברור: “הם” נגד “העם”. מה שנשאר פתוח הוא רק מועד ההכרזה. אבל גם כאן, נתניהו זהיר. הוא יודע שסערת הפצ"רית תתפוגג עם הזמן, ושאי אפשר להחזיק את הציבור על רתיחה שלושה חודשים ברצף - עד שיצעד אל הקלפי. לכן, ספק אם יבחר לרכב על הגל הזה ברמה אופרטיבית ויחליט על הקדמת הבחירות. מה שבטוח - הרכיבה על נושא מערכת המשפט , בכיכובה של הפצ"רית לשעבר, תחזור במלואה ברגע שהמערכת הפוליטית תצא לבחירות. אמש ראינו את הפרומו - הסרט המלא עוד יבוא.
התרעות פיקוד העורף