בפתח דבריו כתב בסקין: "המפלגות הפוליטיות היהודיות בישראל, הנמצאות באופוזיציה לממשלת נתניהו (למעט יוצאת דופן אחת), שבות ומאשרות שוב ושוב כמעט על בסיס יומי את עמדתן שלפיה לאחר הבחירות שייערכו מתישהו בשנת 2026 הן לא ירכיבו ממשלה שתכלול את המפלגות הערביות בישראל. זהו צעד מדהים במדינה המציגה את עצמה כדמוקרטיה".
עוד כתב: "למעלה מ־20% מאזרחי ישראל הם ערבים פלסטינים. האם אפשר לדמיין פוליטיקאי אמריקאי או אירופי שמצהיר כי יסרב להיות חלק מממשלה הכוללת מפלגות פוליטיות של קבוצת מיעוט על בסיס זהותה? איזה סוג של מדינה יכולה להגדיר את עצמה כדמוקרטית ובו־בזמן להצהיר בגלוי על הדרה פוליטית של מיעוט גדול מקרב אזרחיה בשל מוצאם האתני, דתם או זהותם הלאומית?"
בהמשך דבריו תהה בסקין כיצד היו מגיבים פוליטיקאים יהודים למציאות דומה במדינות אחרות: "כיצד היו מרגישים הפוליטיקאים היהודים הללו אילו היו בנעליהם של מנהיגי הקהילה הערבית־הפלסטינית בישראל? האם היה מתקבל על דעתם שהמיעוט היהודי בארצות הברית או בבריטניה יודר פוליטית על בסיס זהותו? כמובן, במדינות הללו ייתכן שאפילו לא היה חוקי להקים מפלגה פוליטית על בסיס אתני, דתי או לאומי".
לדבריו, כל ניסיון אמיתי להחלפת הממשלה חייב לעבור בשותפות פוליטית יהודית ערבית: "מי שמבקש בכנות להחליף את ממשלת הימין בישראל ואת ראש הממשלה שלה, חייב להבין שהמפתח לניצחון עובר דרך שיתוף פעולה פוליטי יהודי–ערבי. יתרה מכך, עליו להבין ששיתוף פעולה יהודי–ערבי איננו תמרון פוליטי זמני לצורך החלפת הממשלה, אלא תנאי יסוד לדמוקרטיה אמיתית, לשוויון אזרחי ולחיים משותפים".
בהמשך מתייחס בסקין למעמדם של אזרחי ישראל הערבים וליחס המדינה כלפיהם לאורך השנים: "אני יודע ששיתוף פעולה פוליטי יהודי ערבי אמיתי בישראל, ושוויון אמיתי לאזרחיה הפלסטינים של ישראל, יתממשו במלואם רק כאשר ישראל תעשה שלום אמיתי עם העם הפלסטיני. עד אז, רוב היהודים בישראל יחשדו באזרחים הפלסטינים של ישראל שהם נאמנים יותר לעמם מאשר למדינתם. למרות 78 שנים שבהן הוכיחו אזרחי ישראל הפלסטינים כי הם ברובם המכריע אזרחים שומרי חוק ואינם מסכנים את ביטחונה של מדינת ישראל, המדינה מתייחסת אליהם לעיתים קרובות כאל אויבי המדינה".
"מעטים מאוד מקרב האזרחים הפלסטינים בישראל יעידו שהם חשים רצויים בישראל או שמרגישים כי הם חלק בלתי נפרד מן המדינה. אם תשאלו את אזרחי ישראל הפלסטינים מה הם רוצים, הם יאמרו שהם רוצים שוויון מלא; במילים אחרות – הם רוצים להיות אזרחים ישראלים מלאים. הם רוצים לחיות בישראל כאזרחים שווי זכויות, ולהיות מקובלים על ידי מדינתם כמי שהם חלק ממנה".
בסיום דבריו מתייחס בסקין גם למונח שבו הוא עושה שימוש "האזרחים הפלסטינים של ישראל" ומגן עליו: "אני משוכנע שרבים מקוראי מאמר זה רותחים מכעס משום שכיניתי את האזרחים הערבים של ישראל ‘האזרחים הפלסטינים של ישראל’. מי שכועסים על המינוח הזה חיים בהכחשה".
בהמשך הוא קובע: "לא ייתכן שינוי משטר בישראל ללא שיתוף פעולה יהודי–ערבי. לא ייתכן שלום בין ישראל לפלסטין ללא שיתוף פעולה ישראלי–פלסטיני. הרצון להעלים את העם האחר מן הארץ הזו אינו משנה את המציאות".
בסיום ההודעה מציג בסקין את עמדתו באשר לדרך המדינית האפשרית: "פרדיגמת ההפרדה היחידה שאני יכול לקבל היא כאשר מדובר בהפרדה פוליטית כלומר, סיום הכיבוש של 1967 וסיום שליטתה של ישראל על העם הפלסטיני. פירוש הדבר הוא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל על בסיס גבולות 4 ביוני 1967… אז ורק אז תהפוך ישראל לדמוקרטיה אמיתית, משום ששוויון לכל האזרחים הוא היסוד החשוב ביותר של כל דמוקרטיה".
התרעות פיקוד העורף