בוושינגטון אין עמדה אחת אחידה. יש מי שמאמינים שניתן להגיע להסדר קשוח שיציג הישג מדיני, ויש מי שסבורים שהאיראנים ינסו למשוך זמן ולשחק על פערים פנימיים בממשל. ראש הממשלה אינו מכריע בוויכוח הזה; הוא מנסה להכניס לתוכו את נקודת המבט הישראלית כך שתישמע טבעית לאוזן האמריקאית.
גם בתוך ישראל אין תמימות דעים. יש הסבורים שכל הסכם יספק למשטר האיראני חבל הצלה כלכלי ומדיני, שיחזק אותו מבפנים ויאפשר לו להשקיע מחדש בטילים ובשלוחותיו האזוריות. אחרים מזהירים מפני מחשבה שמענה צבאי יביא פתרון חד וברור. מתקפה יכולה לפגוע בתשתיות ולהשיג הרתעה זמנית, אך היא עלולה גם ללכד את החברה האיראנית סביב ההנהגה ולפתוח מעגלי תגובה בזירות נוספות. הניסיון מלמד שהאזור מגיב במהירות ולעיתים באופן בלתי צפוי.
נושא עזה ריחף מעל הביקור אף שלא הוצב במרכזו. טראמפ הזכיר "התקדמות בעזה ובאזור", והבית הלבן בוחן רעיונות שונים למנגנוני ייצוב בין לאומיים. עבור נתניהו מדובר בזירה רגישה מבית. כל הסדר מעשי מחייב הכרעות פוליטיות מורכבות. לכן עזה נותרה ברקע - לא הוכחשה, אך גם לא הודגשה.
התוצאה המיידית של הביקור אינה מספקת כותרת דרמטית, אך היא חשובה. נתניהו מצא עצמו בתוך תהליך שמתגבש בזמן אמת, ולא מחוצה לו. כל עוד נוסח ההבנות פתוח לשינויים, יש לו אפשרות להשפיע על גבולותיו. אם הדרישה הישראלית לכלול את הטילים תחלחל אל תוך ההגדרה האמריקאית של עסקה ראויה, ניתן יהיה לראות בביקור צעד משמעותי. אם תישאר מחוץ למסגרת, ישראל תידרש להחליט כיצד לפעול מול הסדר שיטפל בחלק מן האיום וישאיר חלק אחר תלוי באוויר.
הבחירה בשקט לא נבעה מהיסוס, אלא מהבנה שהדיון האמיתי מתקיים הרחק מן המצלמות. ההכרעות אינן נולדות בנאומים אלא בסעיפים, בהערכות מודיעין, בשיחות שאינן מתועדות. בשבועות הקרובים יתברר אם הדיפלומטיה תתעצב לכדי מסגרת רחבה דיה בעיני ירושלים, או שתתברר כפשרה צרה שמותירה שאלות פתוחות. עד אז, שני המנהיגים ממשיכים לנוע בזהירות על לוח רגיש, שבו כל צעד גלוי נשען על מה שנאמר בחדר סגור.
התרעות פיקוד העורף