אפיק מציינת כי "ככלל אין בעצם פרסומו של צו הפחתה חדש, סמוך לאחר ביטולו של צו הפחתה קודם על ידי הכנסת, כדי להורות על בטלותו. בראש ובראשונה, משום שבהתאם לחוק לשר נתונה סמכות לפרסם צו הפחתה חדש". לדבריה, החוק מקנה לשר סמכות להתקין צווים גם לאחר שבוטלו על ידי הכנסת, הן צווי העלאה והן צווי הפחתה.
עם זאת, היא מדגישה כי לצד הסמכות, מוטל על השר נטל ממשי: "ואולם, לצד סמכות זו, מוטל על השר הנטל להראות את נחיצות הצו, את הבסיס לצו החדש ואת דחיפותו מיד לאחר החלטת הכנסת שהביעה עמדה ברורה בעניין". עוד הוסיפה כי "ברי כי השר אינו רשאי לעשות שימוש חוזר ונשנה בסמכותו כאמור להתקין צו חדש, ובתוך כך לייתר לחלוטין את הליך האישור והפיקוח של הכנסת".
באשר להליך הראוי כעת, אפיק כותבת כי ככל שיימצא בסיס לצו החדש והצדקה לדחיפותו, יש לקיים שיח בין השר לכנסת. לדבריה, "ההליך הראוי והנכון עתה הוא קיום שיח בעניין הצו ושיעוריו בין השר לכנסת. זאת הן נוכח עקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות, הן לאור העמדה שהביעה הכנסת ביחס לצו הקודם, וכן לנוכח יכולת הפיקוח והבקרה שלה".
אפיק מפנה גם להנחיה שפרסמה בעבר, שלפיה כאשר מדובר בהפחתת מס משמעותית או כזו שמעוררת שיח ציבורי, "ראוי שוועדת הכספים תקיים ישיבה בנושא הצו, בהקדם האפשרי, לפני תום תקופת החודשיים, וזאת גם מבלי שהוגשה דרישה לבטל את הצו מטעם חבר כנסת".
לכן, לעמדתה, בשלב זה עדיף לקיים דיון בוועדת הכספים בשיתוף השר, ולא לפנות לביקורת שיפוטית של בג"ץ. היא מציינת כי נכון שהדברים ייעשו "בהסכמה ובשיתוף פעולה בין השר לכנסת, כפי שמשתקף גם מן ההסדר הקבוע בחוק, המעניק סמכויות בהיבטים אלה הן לשר והן לכנסת".
באשר לבקשה לצו ביניים שהוגשה בעתירה, אפיק מציינת כי מאחר שמדובר בצו שניתן על ידי השר ולא על ידי הכנסת, הכנסת מותירה את ההכרעה בבקשה זו לשיקול דעתו של בית המשפט.
התרעות פיקוד העורף