בוושינגטון מנסים לחולל שינוי כיוון: במקום עוד ניהול של סבבי הסלמה חוזרים ונשנים - פתיחה של מהלך שיכלול משא ומתן ישיר, הגדרה מחודשת של היחסים ואולי גם תשתית להסדר קבע. הקביעה כי ישראל ולבנון אינן במצב מלחמה היא פרט מרכזי. זו אמירה שנועדה להכשיר קרקע פוליטית וציבורית למגעים ישירים, למרות העוינות רבת השנים ולמרות המציאות בשטח.
מבחינת ישראל, הסעיף המכריע בהודעה הוא זה שמשאיר בידיה חופש פעולה רחב: הזכות לפעול להגנה עצמית “בכל עת” אינה מתבטלת בשל הפסקת האש. המשמעות היא שישראל אינה מקבלת על עצמה ריסון מלא, אלא התחייבות מצומצמת יותר - להימנע מפעולות התקפיות יזומות. במילים אחרות, צה"ל יוכל להמשיך לפעול כל עוד הפעולה תוגדר כמענה לאיום קיים או מתהווה. זהו מרחב תמרון חשוב, בעיקר מול חיזבאללה.
אבל מרכז הכובד של ההודעה נמצא דווקא בצד הלבנוני. ארצות הברית מציבה לממשלת לבנון יעד שאפתני שכמעט לא הצליחה לעמוד בו בעבר: ביסוס ריבונות ביטחונית מלאה בשטחה וצמצום ממשי של פעילותם של ארגונים חמושים לא-מדינתיים ובראשם - חיזבאללה. הפעם, לפחות על הנייר, זה לא נראה כעוד קריאה כללית לריסון, אלא כדרישה ברורה שלפיה הכוח החמוש היחיד בלבנון יהיה של המדינה. מבחינה מעשית, זהו אתגר ישיר למעמדו של חיזבאללה.
כאן גם מצוי המוקש העיקרי של המהלך. היכולת של ממשלת לבנון לעמוד בדרישה הזו רחוקה מלהיות מובטחת. חיזבאללה אינו רק ארגון צבאי; הוא גם שחקן פוליטי, חברתי וכלכלי, בעל אחיזה עמוקה במערכת הלבנונית. פירוקו מנשק, או אפילו צמצום משמעותי של חופש הפעולה שלו, מחייבים שינוי מבני עמוק בלבנון - וספק אם מהלך כזה יכול להתממש בתוך פרק זמן קצר של הפסקת אש זמנית.
לפי שעה, נראה שהאמריקנים מנסים לקנות זמן ולנצל אותו. הפסקת האש מוגדרת כמהלך ראשוני, שאפשר להאריכו אם תושג התקדמות. זהו גם מנגנון לחץ: לבנון תידרש להציג תוצאות בשטח כדי לשמר את השקט, בעוד ישראל מותירה לעצמה את האפשרות לשוב לפעולה צבאית אם המהלך יקרוס.
אם לבנון תצליח, אפילו באופן חלקי, להוכיח שליטה ביטחונית אפקטיבית, עשוי להיפתח כאן פתח להסדר רחב יותר, אולי אפילו חריג בהיקפו. אם תיכשל, הפסקת האש תתברר ככל הנראה כעוד הפוגה קצרה בין סבבי לחימה, במסלול המוכר של השנים האחרונות.
התרעות פיקוד העורף