לפי הניתוחים שהוצגו לאיזנקוט לאחר הבחירות האחרונות, ובעיקר על רקע הרפורמה המשפטית והמחאה נגד הממשלה, עזבו את מפלגות הקואליציה בין שמונה לתשעה מנדטים. עם זאת, לפי אותם סקרים פנימיים ומחקרי עומק, התמונה מורכבת בהרבה מהניסיון להציג את בנט כמי שבלעדיו לא ניתן להביא קולות מהימין.
במטה של איזנקוט מעריכים כי קיימת שכבה של כארבעה מנדטים של מתלבטים, מסורתיים מהפריפריה, אשר חלקם אינם נותנים אמון לא בנתניהו ולא בבנט. לפי ההערכה, ניתן להביא חלק מהם לתמיכה באיזנקוט, ולחלק אחר לגרום שלא להצביע כלל. לפי הקו הזה, דיכוי הצבעה בקרב מצביעי ליכוד לשעבר, שמרגישים כי המפלגה כבר אינה מייצגת אותם, נחשב יעד אסטרטגי משמעותי עבור האופוזיציה - ובמטה איזנקוט סבורים שהוא עשוי להיות הדמות היעילה ביותר למהלך כזה.
לפי כספית, עצם בדיקת האפשרות הזאת עשויה להעיד על ניסיון לבחון לעומק את מידת האטרקטיביות של איזנקוט בקרב קהלים ליכודיים מובהקים, ועל השאלה אם הוא אכן מסוגל למשוך מנדטים מן המחנה היריב. במילים אחרות, הוויכוח הפנימי באופוזיציה אינו מתמקד רק בשאלת האגו או סדר הרשימה, אלא בשאלה המעשית ביותר: מי יכול להביא את הקולות שחסרים כדי להחליף את השלטון.
התרעות פיקוד העורף