"כשהייתי השר לענייני דתות בממשלת רבין ואחר כך בממשלת פרס, נאבקתי בתופעות הקיצוניות בקרב רבנים מסוימים שהטיפו לאלימות נגד ממשלה אם החלטותיה אינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים שלהם. פרס מנע זאת ממני. הוא שם לי מקלות בגלגלים לאורך כל הדרך".
שטרית מציין כי למרות היחסים המורכבים ביניהם, הוא לא נטר טינה לפרס: "כשפרס נזקק לעזרתי המקצועית בשנים שלאחר מכן, התגייסתי לעזור לו".
השיסוי והשנאה ממשיכים
"ההגינות שלו התבטאה בגילוי לב מלא ובכך שפיו וליבו היו שווים. אני תמכתי בו באופן מלא לאחר שבשנת 1991 החלטתי לעזוב את מחנה שמעון פרס ולעבור למחנה רבין. כשהתייצבו המועמדויות לראשות המפלגה בשנת 1992, וגם ישראל קיסר, חברי, הגיש את מועמדותו, רבין פנה אליי ואמר: 'שמעון, אם אתה רוצה לתמוך בקיסר, אל תרגיש שום מגבלה בגללי'".
"השבתי לו מיד שאני איתו לאורך כל הדרך, אבל עצם הפנייה שלו והעובדה שהוא העניק לי את הבחירה החופשית מראים על האופי שלו. בממשלה, אם קרה שהוא שכח להזמין שר רלוונטי לדיון מסוים, הוא היה מתקשר באופן אישי כדי להתנצל".
"בשלב חלוקת התיקים בממשלה לאחר הניצחון בבחירות, במקום להנחית עליי החלטה ולומר 'זה התיק שלך וזהו', הוא פנה אליי בפתיחות ואמר: 'בוא נעבור יחד על התיקים ונראה מה אפשר לתת לך'".
על יחסיו עם רבין, פרס ואישים ישראלים וזרים נוספים מספר שטרית בספרו האוטוביוגרפי החדש, "תמיד לראות אור" (בהוצאת כנרת זמורה דביר). הספר מגולל את סיפור חייו, החל מילדותו במרוקו, דרך העלייה לישראל ועד הפיכתו לפרופסור למשפטים, לחוקר בעל שם עולמי בתחומי המשפט הציבורי ועצמאות הרשות השופטת, וכמובן, לאיש ציבור שכיהן כשר וחבר כנסת.
הטעות היחידה
"תחשוב על ילד שנמצא עשר שנים בארץ, ופתאום הוא מגיע אל אור הזרקורים וזוכה בחיבוק מבן־גוריון על הבמה", שטרית מתאר. "זו הייתה התרגשות גדולה. שנה לאחר מכן בן־גוריון הגיע אלינו לטבריה, והרגשתי שאני נמצא על גג העולם. בתמונות שלי מאז היה מבט קצת יהיר. לא אשכח שאבא שלי, יחיא, שאל את בן־גוריון: 'מי אני שמלך בא לביתי?', ובן־גוריון ענה לו: 'חכם גדול ממלך'. בן־גוריון קיבל את אבי בצורה אצילית".
לאחר שירותו הצבאי בחיל המודיעין פנה שטרית ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית ובהמשך באוניברסיטת שיקגו. במקביל ללימודיו נמשך לחיים הפוליטיים ולעשייה ציבורית. "עוד בתיכון הייתי מוביל חברתי, והייתה בי בעירה לפעול ולתקן דברים בעולם", הוא מעיד.
"תחילה שימשתי כמזכיר המשמרת הצעירה של המערך בסניף המשנה של שכונות הדרום, ובשנת 1977, בעקבות המהפך ועליית הליכוד לשלטון, שמעון פרס ביקש ממני לרכז גוף בשם 'צוות לתכנון פעולות מיוחדות בקרב יוצאי צפון אפריקה'. זה נשמע גזעני, אז הצעתי לו לשנות את השם ל'צוות לתכנון חברתי'. מי ישב בסוף בצוות הזה? כל המרוקאים של המערך".
ב־1988 נבחר לראשונה כחבר כנסת מטעם המערך. "בתקופה הזו הדביקו לי את הכינוי 'הפנתר האקדמי'", הוא מספר. "הייתי פרופסור באוניברסיטה, בעל מעמד בינלאומי מוכח, והייתי בטוח בעצמי ובהישגיי. לא נתתי לכינוי כזה מזלזל לערער אותי".
"היו אנשים ששאלו אותי בהתנשאות אם אני בכלל יודע אנגלית. עניתי להם באגרסיביות: 'את מה שאני כבר כתבתי ופרסמתי באנגלית אתה לא תספיק לקרוא עד סוף ימיך'. לא הייתי מוכן לסבול את הגזענות הזו".
בממשלתו של רבין שטרית היה שר הכלכלה והתכנון, שר המדע והטכנולוגיה והשר לענייני דתות. הוא הוביל תוכניות חברתיות וכלכליות, בהן "מחשב לכל ילד", קידם חקיקה צרכנית, יזם את חקיקת חוק רשות פיתוח הגליל והנהיג קבורה אזרחית חלופית בישראל.
על אף כישלונות שהיו לו, כהפסד לאהוד אולמרט בבחירות לראשות עיריית ירושלים ואי־בחירתו לנשיאות המדינה, שטרית שלם עם ההחלטות בקריירה, מלבד אחת. "הטעות האמיתית בחיי התרחשה ב־1988, כשסירבתי להצעה להתמנות לשופט בבית המשפט העליון בגיל 42 מחשש שאשתעמם עד הפרישה", הוא מודה.
שטרית מתגורר כיום בירושלים. "עשייתי הציבורית, האקדמית והבינלאומית נמשכת במלוא המרץ, והספר החדש הוא בפירוש סיכום ביניים מאוחר ולא המילה האחרונה שלי", הוא מצהיר. "אני מלמד באוניברסיטה העברית, מוביל את 'פורום ראש חודש' ומנהל מאבק יומיומי בוועדות הכנסת ובלשכת עורכי הדין להגנה על הדמוקרטיה ועצמאות שומרי הסף".
"במקביל, אני ממשיך להוביל בזירה הבינלאומית את קידום מערכות השפיטה, וממש לאחרונה השקתי בקיימברידג' את 'מדדי ELI הר הצופים לעצמאות שיפוטית' שנוסחו בשיתוף המכון המשפטי האירופי. העשייה שלי כיום היא שילוב בלתי פוסק של כתיבה, הוראה, מאבק ציבורי מבית ופעילות ענפה בעולם".
התרעות פיקוד העורף