"לא ממשלה צרה, אלא ממשלה לאומית רחבה", אמר נתניהו. הוא הוסיף כי אינו מחרים איש, אך הציב תנאי כניסה ברורים: הכרה במדינת הלאום, כיבוד זכויות הפרט, כלכלה חופשית, עצמאות ביטחונית והפחתת התלות בגורמים חיצוניים בתעשיות הנשק. נתניהו הוסיף כי ממשלה כזו תידרש גם להסכמות רחבות בסוגיות הגיוס ומערכת המשפט.
נתניהו מנסה כאן לפתוח מחדש את שיח האחדות, אבל לקבוע מראש את גבולות הגזרה: ממשלה רחבה שתישען על קווי יסוד ימניים, בלי הכרה במדינה פלסטינית, ועם ניסיון להגיע להסכמות בסוגיות שהבעירו את המערכת הפוליטית בשנים האחרונות. המסר הזה משקף שינוי בקו הפוליטי של נתניהו - לאור הסקרים והמפה הפוליטית המעודכנת, המסתמנת לקראת הבחירות.
המהלך משתלב גם בניסיון של נתניהו להחזיר לעצמו את דימוי "המבוגר האחראי": מנהיג שמדבר על ממשלה רחבה, הסכמות ויציבות, אחרי שנים של חרמות פוליטיים, ממשלות צרות ומשברים סביב הרפורמה המשפטית והגיוס.
נתניהו הרחיב את המתקפה וטען כי אלמלא ההחלטות שקיבל, ישראל לא הייתה מבצעת מהלכים דרמטיים בזירות נוספות, ובהם פגיעה בבכירי אויב, פעולות מול חיזבאללה והרחבת הפעולה בצפון. הוא הציג את איזנקוט וחבריו כמי שנרתעו, לשיטתו, מהכרעות צבאיות בגלל המחיר הפוליטי שלהן. "זה בית קברות פוליטי", אמר על ההחלטות להיכנס לרפיח, ללבנון, לסוריה ולאיראן.
עוד אמר נתניהו כי ישראל "קרובה ל-70% בתוך רצועת עזה" - אמירה שנועדה לחזק את הטענה שלו כי ההתעקשות להמשיך בלחימה, בניגוד לעמדות שהשמיעו יריביו, הביאה לדבריו להישגים מבצעיים ומדיניים.
נתניהו גם הציב קו מדיני ברור: "אין מקום לשתי מדינות". בכך הוא מבקש לשדר פתיחות פוליטית להרכב ממשלתי רחב יותר, אך בלי לזוז מהעמדות הימניות הבסיסיות של הליכוד.
כך, בגזרה הפוליטית, נתניהו מתחיל לשרטט את קמפיין "הממשלה הרחבה". הוא מבקש להופיע כמנהיג שמציע יציבות, פיוס וסוף לחרמות, ובאותה נשימה לתקוף את איזנקוט כמי שלטענתו היה מוביל קו ביטחוני חלש יותר. החולשה המרכזית במהלך הזה היא שאלת האמון: אחרי כישלונות ממשלות האחדות הקודמות, ספק אם בצד השני יימצא מי שיאמין להצעה הזו גם אחרי הבחירות.
התרעות פיקוד העורף