בפעם הראשונה מאז הקמת מפלגת "ישר!", איזנקוט עוקף את הליכוד ומתייצב במקום הראשון במפת המנדטים, עם 22 מנדטים. מאז האיחוד בין בנט ללפיד באפריל האחרון, מפלגתו של איזנקוט זינקה בעשרה מנדטים. מהלך שנועד לייצר לבנט יתרון אסטרטגי מול יתר המועמדים, הפך בפועל למנוף שהאיץ את התחזקותו של יריבו המרכזי על הנהגת הגוש.
הנתונים בתרחישי האיחוד מחריפים את התמונה. איחוד בין "ביחד" של בנט לבין "ישר!" של איזנקוט, כאשר בנט עומד בראש, מקבל 35 מנדטים - שניים יותר מהסקר הקודם, אך חמישה מנדטים פחות מהתמודדות נפרדת. לעומת זאת, כאשר איזנקוט מוצב בראש אותו איחוד, הרשימה מגיעה ל-39 מנדטים - שניים יותר מהסקר הקודם וארבעה מנדטים יותר מהתרחיש שבו בנט מוביל.
במילים אחרות, השאלה כבר אינה רק מי גדול יותר בסקר נקודתי. הסקר מצביע על שינוי במבנה ההעדפות של הציבור: אותו איחוד פוליטי מניב תוצאה גבוהה יותר כאשר איזנקוט עומד בראשו. עבור בנט, זהו נתון בעייתי במיוחד, משום שהוא פוגע בליבת הטיעון הפוליטי שלו - היכולת להוביל את המחנה ולהביא את הניצחון.
גם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה נרשם יתרון ברור לאיזנקוט. כשהציבור נשאל מי מתאים יותר לכהן כראש הממשלה, איזנקוט מקבל 38% תמיכה, לעומת 24% לבנט. הפער בין השניים עומד כעת על 14 נקודות, לעומת פער של שמונה נקודות בלבד בסקר הקודם מ-25 ביוני. לפי הנתונים, ההעדפה לאיזנקוט על פני בנט אינה מוגבלת למחנה אחד, אלא משותפת לכל הקבוצות הפוליטיות בחלוקה לפי כוונות הצבעה.
"האיחוד נבע מפחד"
כהן אף הציג תרחיש שבו מאזן הכוחות באופוזיציה עשוי להשתנות במהירות אם איזנקוט ימשיך להתחזק מול בנט. "ההערכה שלי, שאני אקח עליה סוג של סיכון, היא שבנקודה כלשהי בזמן, אם בנט לא יעבור תחת איזנקוט ויקבל את מלכותו, יאיר לפיד עם הכסף והמנדטים שלו יעבור וייצמד לאיזנקוט", אמר.
שחיקת המסרים
התחזקותו של איזנקוט אינה ניכרת רק בתוך גוש האופוזיציה. סקר שנערך בקרב תומכי ליכוד בדק מה יקרה אם בנימין נתניהו יפרוש מהמפלגה ויקים מסגרת פוליטית חדשה בראשותו, בדומה למהלך שביצע אריאל שרון עם הקמת קדימה. 43% מהנשאלים אמרו שילכו עם נתניהו למפלגה החדשה, ורק 20% השיבו כי יישארו נאמנים לליכוד גם ללא נתניהו בראשה.
הנתון המעניין יותר מבחינת איזנקוט נמצא בשאלה לאן ילכו היתר. כמעט 12% מתומכי הליכוד אמרו כי במקרה כזה יעברו לתמוך באיזנקוט. 6% אמרו שיעברו לאביגדור ליברמן. בנט ולפיד, לעומת זאת, נבלעים תחת הקטגוריה "מפלגות אחרות", יחד עם מועמדים נוספים שקיבלו שברי אחוזים בלבד - פחות מ-10% יחד. המשמעות היא שאיזנקוט מתחיל להופיע גם כאופציה עבור חלק ממצביעי הליכוד, לא רק עבור מצביעי מרכז-שמאל קלאסיים.
לפי טוכפלד, נתניהו עצמו קורא היטב את המפה הזו - ואולי אף מעודד אותה. ההערכה היא שנתניהו יודע שהמתקפות מצדו על איזנקוט עשויות להגדיל אותו, אך מעדיף שכך יהיה. בעוד רבים בימין סבורים שאיזנקוט יהיה יריב קשה יותר מבנט, בגלל האהדה המסוימת שהוא זוכה לה גם בחוגי ימין, נתניהו מעריך אחרת. מבחינתו, ייתכן שאיזנקוט הוא יריב נוח יותר להגדרה פוליטית מאשר בנט, שמבקש לשחק על אותו מגרש ימני.
כך הופך הסקר הנוכחי לרגע פוליטי משמעותי יותר מעוד תנודה במנדטים. הוא מצביע על אפשרות לשינוי בהנהגת גוש האופוזיציה: בנט, שבנה את חזרתו סביב הטענה שהוא היחיד שיכול לנצח את נתניהו, מגלה שאיזנקוט הצליח לעקוף אותו גם במנדטים, גם בהתאמה לראשות הממשלה וגם ביכולת למשוך קולות מהימין.
בשלב הזה, לפחות לפי הסקרים, המומנטום עבר לידיו של איזנקוט. עכשיו השאלה היא האם בנט ולפיד ימשיכו לנסות להוביל את הגוש בעצמם - או שייאלצו להתמודד עם מציאות חדשה שבה המועמד שהם היו אמורים לעקוף הפך למוקד הכובד הפוליטי של המחנה.
התרעות פיקוד העורף