"כאם, לא ידעתי שום דבר"
לדבריה, באחד מאותם ימים ניגשה אליה נערה שאמרה כי הייתה במקום, אך לפני שהספיקה לפרט, אביה עצר את השיחה. "היא פשוט אמרה שהיא הייתה שם. אבל לפני שהספקתי להוציא ממנה עוד מילה, לפני שהספקתי לשאול אותה מה היא ראתה או מי עוד היה שם - אבא שלה, שישב לידנו, פשוט תפס לה את היד בחוזקה. הוא השתיק אותה במקום, הקים אותה מהכיסא ופשוט לקח אותה משם. הוא לא נתן לה להמשיך לדבר. באותו רגע ראיתי איך עדות חיה פשוט נמחקת לי מול העיניים".
ראדה חזרה גם ליום שבו בתה נעלמה. "באותו יום לא התקשרתי לתאיר בצהריים כי רציתי להפתיע אותה ולהגיע הביתה מוקדם כדי לפנק אותה. הגעתי הביתה וראיתי את הדלת סגורה. נכנסתי, הסתכלתי בכיור וראיתי שהוא ריק - הבנתי שהיא לא אכלה צהריים. הטלפון לא הפסיק לצלצל, חברה שלה חיפשה אותה". לדבריה, רק בהמשך החלה להבין שמשהו חמור מתרחש.
"התחלתי לחפש בחדרים והבית היה דומם כפי שעזבתי אותו בבוקר. התחלתי להתקשר לחברות, לא בחרדה, אבל בחיפוש. כשהחשיכה ירדה בדצמבר, כבר נפוצה השמועה שמחפשים אותה. התקשרתי לשמוליק ז"ל ופרצתי בבכי. הוא שאל מה קרה, ואמרתי לו שהיא לא עונה לטלפון. לא היה דבר כזה אצלה, היא תמיד הייתה אחראית". היא סיפרה כי בשעה 16:00 התקשרה למתנ"ס, משום שתאיר הייתה אמורה להשתתף בחוג ריקוד.
"השכנה שלי שעבדה שם אמרה לי שהיא לא שם. פתאום הבנתי שאף אחד לא יודע איפה היא משבע בבוקר. תוך כדי החיפושים, העיניים שלי היו על הדלת. חיכיתי שהיא תיכנס ותגיד לי: 'אימא, איזה פסטיבל עשית? כולה לא עניתי לטלפון'. אבל היא לא באה". ראדה הוסיפה כי במשך השנים גיבשה תזה משלה באשר לרצח, אך נמנעה מלנקוב בשמות. "יש לי תזה שקשורה לעולם של תאיר. אני לא יכולה לזרוק שם של אדם סתם ככה, זה חוסר אחריות ואני רוצה לשמור על אמון הציבור".
קוגל: "זו הראיה הפורנזית היחידה שקושרת מישהו לזירה"
כשנשאל מדוע ראה בכך ממצא דרמטי, השיב: "זה דרמטי כי זו הראיה הפורנזית היחידה שקושרת מישהו לזירה ולמנוחה. פעם ראשונה נמצא משהו של אדם שקשור לזירה. זה התאים לגרסה שנמצאה קודם לכן, והנה יש ראיה שקושרת אותו. הרעיון מאחורי מז"פ הוא שכל מגע משאיר עקבות, והנה פעם ראשונה שיש את החיבור הזה. מבחינתי זה דרמטי מאוד". קוגל העיד כי לאחר אימות הממצא התקיימה ישיבה בהשתתפות נציגי הפרקליטות וההגנה, ובהמשך פורסמה הודעה לתקשורת.
לדבריו, לאחר הפרסום השתנה היחס של הפרקליטות למכון. "מבחינת הפרקליטות הפסקנו להיות מעבדה מוסכמת. הפסיקו לדבר איתנו, המעיטו בערכה של הראיה ואמרו שחברנו להגנה. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות סניף של התביעה. הוצאנו חוות דעת".
בהמשך העדות אישר קוגל כי בעבר ראה בממצא השערה פריצת דרך משמעותית. "אנחנו התרגשנו. הנה מצאנו ראיה פורנזית אמיתית וחשבנו אז שזו פריצת דרך", אמר. לדבריו, בסך הכול נבדקו 18 שערות, 17 מהן נמצאו שייכות לתאיר ראדה ואחת נמצאה מתאימה לאדיר חבני לאחר ריצוף מלא. קוגל מתח ביקורת על הטענות שלפיהן יש להמעיט ממשמעות הממצא משום שהוא עשוי להתאים לאנשים נוספים.
"כל מיני אנשים התחילו להגיד שזה מתאים לאלפי אנשים, ואני זוכר שהתעצבנתי. מדינת ישראל מרשיעה אנשים גם על סמך ראיות אחרות שאין להן סטטיסטיקה מדויקת. אני לא חושב שצריך להקטין ראיה בגלל שאומרים שהיא מתאימה לאלפי אנשים". בחקירתו הנגדית הבהיר קוגל כי אינו מומחה לביוסטטיסטיקה או להפלוטיפים, וכי חוות דעתו מבוססות על בחינת המסמכים, התצלומים והפרשנות המקצועית של הממצאים, ולא על השתתפות אישית בנתיחת הגופה. הוא גם הדגיש כי אינו יכול לקבוע אם מבצע הרצח היה ימני או שמאלי, וכי לעולם לא יקבע שאדם מסוים הוא הרוצח לפני שבית המשפט יעשה זאת.
חלק נוסף מעדותו של קוגל עסק בסוג הלהב ששימש, לשיטתו, לפציעות שנמצאו בזירה. לדבריו, חלק מהחתכים מתיישבים עם להב משונן. "אני חושב שאין שום ספק שלהב משונן גרם לשבר הזה, לפצע בסנטר ולחתך המרכזי", העיד. לדבריו, בתצלומים ברזולוציה גבוהה ניתן לזהות פסים מקבילים וסימני חריצה שלשיטתו תואמים לשיני להב.
הנושא קיבל משמעות מיוחדת משום שרומן זדורוב הודה בעבר כי ביצע את הרצח באמצעות סכין יפנית. קוגל שב גם לסוגיית עקבת הנעל שנמצאה על האסלה. לדבריו, האופן שבו הדם זלג על גבי העקבה מלמד, לשיטתו, כי היא נוצרה בסמוך מאוד למועד הרצח, ולכן שייכת למבצע או למבצעת ולא לאדם שהגיע לזירה בשלב מאוחר יותר.
במהלך החקירה נשאל קוגל גם על טענות נוספות שעלו לאורך השנים סביב הזירה והממצאים, והבהיר כי עמדותיו נוגעות לפרשנות הרפואית משפטית בלבד. כאשר הוצגה בפניו סכין באולם וביקשו ממנו לחוות עליה דעה במקום, סירב. "אני לא עושה את עבודתי כמומחה על דוכן העדים. אם אתם רוצים חוות דעת, תעבירו לי את הסכין. אני אעשה אותה במעבדה, עם מדידות ומכשור מתאים", אמר.
עדותו נמשכה שעות וכללה מחלוקת מקצועית כמעט סביב כל אחד מהממצאים המרכזיים בפרשה. בית המשפט טרם הכריע בשאלות שעלו במסגרת תביעת הדיבה.
התרעות פיקוד העורף