על פי ניתוח של חברת "סקופר", שהתבסס על 5,079 אזכורים שנאספו מרגע השידור בערב 2 באוגוסט ועד השעה 10:00 בבוקר שלמחרת, עיקר השיח היה שלילי כלפי המהלך. הביקורת הגיעה במקביל מהימין וההתיישבות, מהמרכז־שמאל ומהאופוזיציה, וכן מבכירי מערכת הביטחון לשעבר. מנגד, קבוצה קטנה יותר תמכה בכ"ץ וטענה כי במדינה דמוקרטית הדרג הנבחר הוא שקובע את המדיניות, וכי אלוף הפועל בניגוד להנחיותיו אינו יכול להישאר בתפקידו.
מהודעה בשידור חי למלחמת גרסאות
זמן קצר לאחר השידור פרסם דובר צה"ל הודעה חריגה, שלפיה דברי שר הביטחון לא תואמו עם הרמטכ"ל, וכי בלוט זוכה לאמונו המלא. עוד נמסר כי אין בכוונת הרמטכ"ל להחליף מפקדים בתפקידי מפתח בתקופה רגישה. לשכת שר הביטחון השיבה כי הרמטכ"ל אייל זמיר עצמו המליץ כבר באפריל על בר כליפא. חילופי הגרסאות בין הצדדים הזינו גל נוסף של שיח בבוקר שלמחרת.
לפי הנתונים, בשעה שלפני השידור נרשמו 64 אזכורים בלבד. בשעת השיא שלאחר ההודעה זינק המספר ל־783, ובבוקר למחרת נרשם גל שני של 844 אזכורים בשעה, בעיקר בעקבות תגובת דובר צה"ל.
56% מהשיח היה שלילי - הביקורת החריפה ביותר הגיעה דווקא מימין
מבין כלל האזכורים שנבדקו, 56% - 2,837 פרסומים - סווגו כשליליים. כ־37% היו ניטרליים, בעיקר דיווחים חדשותיים, ורק 7% הוגדרו כחיוביים.
לפי "סקופר", היחס לכ"ץ היה שלילי אף יותר מכפי שעולה מהנתון, משום שחלק מהפרסומים שסווגו כחיוביים כללו דברי שבח לבלוט - שבפועל שימשו כביקורת על שר הביטחון. האזכורים צברו יחד כ־69,400 לייקים, תגובות ושיתופים. כ־56% מהשיח הורכב משיתופים והדהוד של תכנים קיימים, בעוד 50 הפוסטים הבולטים ביותר ריכזו 63% מכלל המעורבות. המשמעות היא שהסערה הובלה בידי מספר קטן יחסית של פוליטיקאים, עיתונאים ופרשנים, שהמסרים שלהם הופצו בידי קהל רחב.
אחד הממצאים הבולטים בניתוח הוא היקף ההתנגדות למהלך בקרב אנשי ימין, פרשנים המזוהים עם ההתיישבות ופעילים שאינם נוהגים לתקוף את הממשלה.
הביקורת מצד המרכז והשמאל התמקדה פחות בדמותו של בלוט ויותר במעמדו של צה"ל כמוסד ממלכתי. מילות המפתח שחזרו בפרסומים היו "פוליטיזציה", "ריאליטי", "ערוץ תעמולה" ו"רפובליקת בננות". חלק מהמבקרים הדגישו כי הם עצמם חלקו בעבר על מדיניותו של בלוט, אך סברו שהדרך שבה הוכרז על החלפתו מסוכנת יותר מהמחלוקת המקצועית עצמה.
שכבה נוספת של ביקורת הגיעה מפוליטיקאים ואנשי ביטחון המזוהים עם הימין הממלכתי והמרכז. ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט כתב כי הציבור ראה כיצד אלוף מודח בטלוויזיה לאחר ששר הביטחון נכנע ללחץ של פאנליסט. בנט הזכיר את היכרותו עם בלוט מתקופת כהונתו כמזכירו הצבאי והביע בו תמיכה.
המחנה התומך: "הדרג הנבחר קובע"
לצד הביקורת הרחבה, זוהה גם מחנה תומך קטן אך מגובש. לפי הניתוח, מדובר בכ־200 פוסטים בלבד, שהיוו כ־4%–5% מהמעורבות הכוללת.
גם בקרב חלק מהתומכים נשמעה הסתייגות מהאופן שבו הוכרזה ההחלטה בשידור חי, אף שהם תמכו בעיקרון שלפיו כ"ץ רשאי לעמוד על ביצוע מדיניותו.
פרשת דרדיק הציתה את האירוע
כ־475 מהאזכורים עסקו ישירות בפרשת טל ינון דרדיק - והם היו הקבוצה בעלת שיעור הסנטימנט השלילי הגבוה ביותר, 69%. הפרשה הוצגה בשני אופנים מנוגדים לחלוטין. בימין נטען כי דרדיק מוחזק במעצר מנהלי, שובת רעב וננטש בידי המערכת, וכי בלוט פועל נגד המתיישבים. הקמפיין כלל פניות לבני משפחתו וקריאות לכ"ץ להתערב.
מנגד, במרכז ובשמאל הוצגה ההחלטה של כ"ץ כהתערבות למען אדם החשוד במעשים חמורים, בעוד גורמי הביטחון והפרקליטות רואים בו מסוכן. המבקרים הדגישו כי ועדת ערעורים קבעה שהצו נגדו היה מוצדק, וכי כ"ץ אף ביקר אותו בכלא.
למרות המחלוקת, שני המחנות הסכימו בנקודה אחת: פרשת דרדיק הייתה הגורם הישיר שהוביל לעימות בין כ"ץ לבלוט ולהודעה על החלפתו.
השורה התחתונה
לפי ניתוח "סקופר", האירוע יצר קואליציית ביקורת נדירה - מ"הארץ" ועד "מקור ראשון", ומפוליטיקאים מהשמאל ועד אנשי התיישבות ובכירי ביטחון לשעבר.
המכנה המשותף של רוב המבקרים לא היה בהכרח התנגדות להחלפת בלוט, אלא לאופן שבו נעשה הדבר: הודעה בשידור חי, באולפן פוליטי ולקול מחיאות כפיים, בתקופה שבה ברקע מתקיימים הפריימריז בליכוד. עבור כ"ץ, הביקורת המגיעה מהימין עלולה להיות המשמעותית ביותר, משום שהיא מגיעה מקהל היעד הפוליטי שלו ומציגה את בלוט כמי שפעל לטובת ההתיישבות והביטחון.
המחנה התומך אמנם קטן בהרבה, אך מציג טיעון עקבי של משילות וסמכות הדרג הנבחר. המאבק סביב דרדיק, שהחל כסוגיה מגזרית, הפך בעקבות האירוע לסמל רחב יותר של המתח בין הדרג המדיני, הרמטכ"ל והפיקוד הבכיר בצה"ל.
התרעות פיקוד העורף