כל קוסם יגיד לכם, אם ממש תלחצו עליו, שהקסם בכלל קורה בצד השני. במופע שלו, תפקידו למשוך את עיני הקהל לכיוון מסוים, לתעתע בו, לבצע את הטריק ואז כמובן – התדהמה, ההתלהבות והכפיים.
יש אדם אחד בפוליטיקה הישראלית שזכה בתואר הזה, יש מי שקוראים לו כך לזכותו ויש מי שמכנים אותו כך לגנאי, אך בשקט־בשקט קם לו פה יורש, והוא מישהו שנתניהו ממש לא מינה בעצמו.
אלא שבזמן שישנו קרב בשאלה מי ימני נורמלי יותר (מי שמציג עמדה ביטחונית חזקה, דורש גיוס לכולם וברשימתו אנשים ברמה גבוהה), יש מי שכבר פיצח את השיטה.
וישראל ביתנו, שהייתה מפלגה של סקטור, חידשה את עצמה למפלגה ישראלית. ליברמן מקבל בעצמו את כל ההחלטות, אחת־אחת, בשיטת יש עתיד של יאיר לפיד – נבחרת נוצצת שעוטפת מנהיג אחד שמקבל את כל ההחלטות (ד"ש לדמוקרטיה וזה).
כלומר, במצע של ישראל ביתנו, שלא עבר הגהה ונראה שנרשם על מפית על ידי ליברמן ופורסם באתר, ישנה הבטחה שישראל ביתנו תשב רק עם מפלגות ציוניות.
הכל ביוקר
אני לא בוכה, פשוט נכנס לי אוגוסט לעין. במדינה שלנו, במנטליות הישראלית שלנו, כשכל שבוע נהרגים פה לוחמים אמיצים כדי שנוכל להמשיך לנשום את האוויר של המדינה שלנו, יש סדר עדיפויות והוא ברור. הביטחון בראש.
אבל אני באמת שואלת את עצמי אם אותם 120 חברי כנסת ושרים עוסקים מדי יום אך ורק בביטחון. אולי יש גם מי שעוסקים הרבה בפריימריז, בקידומים עצמיים בתקשורת וברשתות חברתיות ובחוגי בית.
במשך שנים ארוכות מי שחרטו על דגלם את המאבק הזה הם השמאל. אבל לא היה להם מספיק כוח. בימין הזניחו את האירוע. עם כל הכבוד כמובן ל"סל של המדינה", סיבוב בסופר הישראלי לעומת סופרים ברחבי העולם הוא לא הגיוני. כמה דרך יש עוד לעשות.
במסגרת מרוץ הימין להתחדש הנה ההזדמנות. לעסוק בכך באמת, לא בכאילו, לשבור את המונופולים הבלתי נסבלים ששולטים פה על השוק. שישראלים יסתכלו על החשבונות שלהם במשך החודש ויפסיקו לצרוח ולתהות איפה משתקפים כספי המיסים באחוזים הבלתי רגילים שמשלמים פה.
ברבור שחור
בתום 25 שנה של הפסקה, נחה עליי הרוח לחזור לרקוד בלט. אתם כבר מכירים אותי, נשיאת ספרטה. תחקרתי איפה הכי קשוח והישגי. הרבצתי בגד גוף, גרביונים, גולגול של הלייף ורק רגע לפני גנזתי את חצאית רעיון הטוטו. בכל זאת, כמה ציוד אפשר להעלים לילדות.
את פניי קיבלה מורה לבלט שלבשה מכנסי וגרבי כדורגל (מה שקראתם!) אבל איך היא זזה... אינעל העולם. כשהתחילה נגינת הפסנתר, עפתי ביחד איתה. פלייה, רלווה, ערבסק, פה דה בורה, פירואטים – גבירותיי ורבותיי, הגוף זוכר גם זוכר.
אהבה לריקוד היא לכל החיים. אז ברשותכם, כמה ימים ממשיכה למרוח לי וולטרן, לסיים להתלונן לסובביי "וואי הגב, הגב". וברישניקוב, כפרות, היכון לחילוף.
התרעות פיקוד העורף