בארצנו הפרלמנטרית, עם סיבוכי "הרכבת הממשלה", המטרה תהיה ליצור תסיסה כזו שתרתיע את גוש השינוי מהקמת ממשלה שתישען על קולות מפלגה ערבית. כך, אולי, תישאר על כיסאה איכשהו הרעיה, ושלום הבית יישמר.
האיום של התערבות זרה אינו דמיוני – להפך. דמוקרטיות ליברליות ברחבי העולם כבר למדו שבחירות הפכו ליעד מרכזי למבצעי השפעה מתוחכמים, המתנהלים באמצעות רשתות חברתיות, בינה מלאכותית, רשתות מתואמות של חשבונות מזויפים, סרטוני דיפ־פייק והעצמה שיטתית של שסעים פוליטיים קיימים. שיטת ההצבעה הישראלית באמצעות פתקי נייר מקשה על מניפולציה ישירה של ספירת הקולות – אבל שיבוש דעת הקהל הוא עניין אחר לחלוטין.
השאלה האמיתית איננה אם מעצמות זרות עוינות ינסו להתערב בבחירות בישראל. הן כמעט בוודאות ינסו. השאלה המעניינת יותר היא לטובת מי הן צפויות לפעול. וכאן התשובה ברורה יותר וצפויה פחות מכפי שמרמז חלק גדול מהדיון הציבורי.
התערבות זרה תגיע ככל הנראה מן החשודות המיידיות – רוסיה, איראן, ואולי גם קטאר ומדינות נוספות, שהשקיעו בשנים האחרונות יותר ויותר במבצעי השפעה ככלי מרכזי במדיניות החוץ שלהן. מבצעים כאלה נוטים לנצל תחושות קיפוח ותסכול, לתגמל את הקולות הקיצוניים ביותר, להעמיק את חוסר האמון ולעודד קיטוב.
מטרתם, ככלל, היא להפוך חברות דמוקרטיות למפולגות יותר, קשות יותר למשילות ופחות מסוגלות לגבש מדיניות עקבית. השאיפה האסטרטגית היא לפגוע במדינות היעד ולנתק אותן מבעלות בריתן, כך שתהיינה חלשות ומבודדות. זה המצב הרצוי לאוטוקרטיות – במקום עולם דמוקרטי חזק, יציב ומגובש.
במקרה הישראלי, ההיגיון הזה מוביל לכיוון אחד בלבד. וזה החלק המעניין. אפשר היה לחשוב שאויבינו ירצו באופן טבעי להחליש את הממשלה הנוכחית – שכן היא באמת שנואה ברחבי תבל – ולכן יסייעו ליריביה. זו הנחה מובנת, אך שטחית ושגויה. הרקורד של רוסיה ממחיש בדיוק מדוע.
ברחבי אירופה וצפון אמריקה תמכה מוסקבה שוב ושוב בימין הפופוליסטי – זה של "העם" נגד "האליטות". כל בוטיה ואלגוריתמיה גויסו לטובת גורמים פוליטיים שמחלישים מוסדות דמוקרטיים, מערערים את האמון בבחירות, מאתגרים בריתות מסורתיות, תוקפים תקשורת עצמאית ומעמיקים את הקיטוב הפנימי.
מדע של ממש
מבעד לעדשה הזאת, ישראל מציגה מקרה פשוט במיוחד: מנקודת מבטן של מוסקבה (או בעלת הברית שלה בטהרן), הממשלה הישראלית הנוכחית אחראית לבידוד הדיפלומטי העמוק ביותר של ישראל זה דורות. אם תישאר, מדובר במצב חירום ממשי עבור מדינת היהודים, שישלח את אויביה לאקסטזה שתימשך חודשים.
לכאורה, למה שישמחו? הרי ביבי מחרף את נפשו במלחמה נגדם, וגם החרדים מתפללים נורא חזק. אז ככה: היחסים עם בעלות הברית הידרדרו דרמטית; בדעת הקהל במערב אירופה ישראל מנודה, במיוחד בקרב הדור הצעיר; בארה"ב – שבלעדיה הייתה ישראל נתונה בסכנה קיומית – 60% מהציבור מחזיקים כיום בדעה שלילית על ישראל, לעומת רוב גדול שתמך בה אך כמה שנים לפני כן; ובנוסף ישראל ניצבת בפני לחץ משפטי ודיפלומטי חסר תקדים בזירה הבינלאומית.
זה לא נעצר במדיניות החוץ – מדינות עוינות מכירות היטב גם את קווי השבר הפנימיים של החברה הישראלית. הן מבינות את עוצמת המחלוקות סביב "הרפורמה המשפטית", השירות הצבאי, יחסי דת ומדינה, ההתנחלויות והיחסים בין יהודים לערבים. הן לבטח מבינות שהממשלה מונעת רפורמות מול המגזר החרדי באופן שמהווה איום קיומי. ההגירה השלילית נמצאת בנסיקה; עוד קדנציה אחת של ביבי וזה יהפוך למבול.
ההתפתחויות הללו אינן משרתות את האינטרס הלאומי של ישראל, אלא מעניקות מתנה עצומה לאויביה. גם אם מקבלים את הטענה שמעשי הממשלה החלישו את חיזבאללה או את חמאס, ברור שמעמדה האסטרטגי הכולל של ישראל הוא בכי רע.
לאויביה של ישראל אין כל סיבה לייחל לממשלה שתשקם את הבריתות הבינלאומיות, תחזיר יציבות פוליטית פנימית, תתקן את המצב עם החרדים, תילחם בפשע המאורגן, תחזק את המוסדות הדמוקרטיים ותרחיב את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל. מבחינתם, עדיפים בהרבה התנאים שהופכים את ישראל כיום לחלשה יותר, מפולגת יותר ומבודדת יותר.
תשאלו מה עם הדאגה לפלסטינים – האם אויבי ישראל אינם חוששים שהימין יגזול מהם עוד אדמות ויבנה עוד התנחלויות ואז הם יתעצבו נורא? לא במיוחד. כיוון שהם יודעים חשבון, הם מעריכים שזה יקרב את ישראל למציאות דו־לאומית שתחסל את הציונות. נכון שהימין הקיצוני הכהניסטי, שהוא מעט חכם מהליכוד, חולם על טרנספר – אבל גם זה לברכה: מהלך כזה יחריב סופית את מעמדה של ישראל, כולל בארה"ב. בקיצור, יש לביבי חברים.
כיצד הדבר יתבצע? הדוגמאות שהוזכרו קודם לכן מלמדות שכיום מדובר כבר במדע של ממש. ציבורים במדינות היעד נחשפים במכה אדירה לתכנים כוזבים ברשתות החברתיות הנראים אותנטיים לחלוטין. חשבונות אנונימיים, הגברה מתואמת, תמונות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, סרטונים שנועדו לעורר תגובות רגשיות ואלגוריתמים מכוונים – כל אלה יוצרים סביבה שבה הזעם מתפשט. ינסו להעמיק את הקיטוב באמצעות חזרה בלתי פוסקת, במטרה לגרום לכל מצביע פוטנציאלי של הימין להגיע לקלפי כשהוא כועס, משוכנע שהוא נלחם בשטן בהתגלמותו וחדור מוטיבציה להצביע.
אילו ישראל עדיין הייתה מדינה שבה השב"כ עצמאי מן הפוליטיקה, היה מקום להתייחס ברצינות מלאה לאזהרתו של זיני – ולצפות לפעולה. יש דרכים לנטרל את האיום – שאלו את הרומנים, שעלו על הכל, אבל באיחור מה, וערכו בחירות חוזרות.
התרעות פיקוד העורף