בעולם החילוני, הליברלי, אסתי שושן היא עוד פעילה חברתית שמפעילה מערך שלם של קהילה, ארגון, יזמות, פודקאסט ובעיקר מאבק להכרה פוליטית בנשים החרדיות. אבל בשכונות הבית שלה, בירושלים ובבני ברק, השם שלה רגיש, שלא לומר מנוכר. מצד אחד היא זוכה להערכה עמוקה על המאבק שלה, מצד שני רבים רואים בה רעש לא נוח, איום או אפילו סכנה. אבל שושן לא ביקשה למרוד באף רשות. המטרה שלה הייתה ועודנה לתת קול, מקום וייצוג לנשים החרדיות בתוך הקהילה ובעיקר כמייצגות אותה בחוץ.
במפה הפוליטית המשתנה ובסדקים שנפערים בחומות החרדיות, קשה שלא לראות את טביעות אצבעותיה. שנים אחרי שהניפה את דגל "לא נבחרות, לא בוחרות" וקראה תיגר על הסדר הישן המדיר נשים מעמדות כוח והשפעה, היא עדיין נאבקת מול מפלגות חרדיות חדשות דוגמת "הציבור החרדי", "הקהל" ו"אח"י", שמנסות לערער על המונופול של הפוליטיקה השמרנית בלי להביא בחשבון את המחצית הנשית.
"האופציות היום לנשים חרדיות שרוצות לקחת חלק בפוליטיקה הן לא בתוך המפלגות החרדיות", אומרת שושן בצער. "למעשה, זה הולך ונהיה קשה יותר בשנים האחרונות. ולכן אם נערה חרדית רוצה לעצב את המציאות שלה, היא תצטרך למצוא את דרכה לציונות הדתית, לליכוד, למפלגות מרכז, ושם היא לעולם תהיה נטע זר ותמיד על תקן החשודה - האם היא באמת ובתמים לנו או לצרנו. במהלך השנים פגשתי נשים כמוני בכל מיני צמתים שאמרו את אותו הדבר: אנחנו רוצות להשפיע על המציאות סביבנו ואין לנו שום דרך לעשות את זה. ואני מדברת על נשים שנתקלו בבעיות בתוך הבית, על בעיות של עובדות במערכות החרדיות, שהוא המגזר הכי שקוף ועשוק בישראל, ועל נשים שסובלות מאפליה מובנית ויוצאות הביתה עם גוש בגרון".
אבל מפלגת "הציבור החרדי" של מוטי לייטנר מציגה קול פוליטי המאתגר את המפלגות החרדיות, משום שהיא מתיימרת לייצג את החרדים המודרניים יותר, אלו שעובדים ורוצים לימודי ליבה.
"אני לא מבינה מה הבשורה של לייטנר והמפלגה שלו. 90% מהנשים החרדיות עובדות. את זה כבר עשו רבים לפניך. איזו בשורה אתה מביא לעולם? זה נראה שהוא בא בכלל לאגף את המפלגות החרדיות מימין. בסופו של דבר על שולחן מקבלי ההחלטות לא עולים הצרכים של האישה החרדית, כי המנהיגים הפוליטיים שם כולם גברים, והם לא מכירים בצרכים האלה כי הם לא מדברים על זה עם נשים".
ימים יגידו אם המפלגות החרדיות החדשות יהפכו לכוח פוליטי שיוכל לשנות את מאזן הכוחות, או שמדובר במיעוט קולני שפונה לקהל שברגע האמת בקלפי יצביע למפלגות המסורתיות לפי הוראת הרבנים. שושן סבורה שזה מה שיקרה בפועל. "אם תהיה זליגה בעולם החרדי, היא תהיה לכיוון של בן גביר", היא חורצת, "לשם מדממים המנדטים החרדיים".
שושן (48), גרושה ואם לארבעה, בעלת הפודקאסט "חרדית מדוברת", היא גם במאית ותסריטאית, אומנית ומשוררת. סרטה "חשבונות שמיים" עסק בעולם החרדי והוקרן בבתי הקולנוע, אבל מאחורי העשייה המרשימה מסתתרת דמות ששילמה מחיר אישי כבד. הדרך מבית גידול חרדי קלאסי אל חזית המאבק הציבורי הייתה רצופה במבטים סולדים, אובדן שייכות ובדידות. סיפורה הוא לא רק אקטיביזם, אלא גם זהות ורצון להישאר נאמנה לשורשים מבלי לוותר על החופש.
"שום דבר בילדות לא הפך אותי לאקטיביסטית", היא אומרת. "הסימן היחיד היה היותי מזרחית שלומדת במערכות החינוך האשכנזיות. רק בגיל 30, דרך עבודתי בתקשורת החרדית, התחלתי לשאול שאלות".
במפגשים הללו שושן לימדה על תולדות הפמיניזם ואיך עושים שינוי והזמינה נשים מעוררות השראה לספר על עצמן. 11 שנה חלפו, והיום הארגון מוביל מאבקים תקשורתיים ומשפטיים, הבוגרות שלו התפתחו והכו שורשים במקומות מרכזיים, חלקן אף מצאו את מקומן במועצות הדתיות.
"כשאת נושאת את הדגל, הנשים מצפות ממך שתצילי אותן. אבל לא תמיד יכולתי, כי אני בעצמי התמודדתי עם המון רעל. כתבו עליי שאני אישה קיצונית ואגרסיבית, המליצו לא לשתף איתי פעולה ואיימו שיסלקו את הילדים שלי מבתי הספר. היה לי עסק של פרסום, ופתאום לקוחות חרדים התחילו לעזוב. הוחרמתי על ידי הרבה גורמים בעולם החרדי. התשובה שלי הייתה תוכנית מנהיגות, עם בוגרות שמגיעות לוועדות הכנסת ומגישות נייר עמדה ונאבקות על הקול החרדי ומקדמות את האישה החרדית עד שהיא תעמוד כשוות ערך לגבר החרדי".
בכנסת האחרונה התכנסו במליאה נציגות המגזר הגאה, הערבי, המזרחי, הדתי והאתיופי, ואולי כך יהיה גם בזו שתבוא בעקבותיה. רק הנשים החרדיות נשארו מאחור, משקיפות מעזרת הנשים כמו סינדרלה. שום דלעת לא לקחה אותן לנשף. מנהיגי המפלגות שמייצגות את הציבור הגדול והחשוב הזה היו ונותרו מועדון גברי סגור שמתעלם מאמו, מאחותו ומבנותיו. גם עכשיו, חודשיים לפני הבחירות, נראה שהציבור החרדי שבוי, והחילוני לא רוצה לעצבן את לשון המאזניים של כל קואליציה אפשרית.
הצורך בייצוג נשים חרדיות בכנסת ובממשלה כל כך בסיסי, עד שקשה להאמין שצריך בכלל להיאבק עליו. סוגיות ייחודיות לנשים חרדיות כלל לא עולות לדיון ונדחקות מספר התקציב. גם הארגונים הפמיניסטיים החילוניים בישראל לא מחבקים מספיק את המאבק החרדי הנשי, או מנסים להכתיב לו ערכים שלא מתאימים לו. שושן מנהלת את העוול הזה מתוך הרצון להישאר חלק בלתי נפרד מהקהילה הדתית יחד עם הצורך לשבור מוסכמות ולהעביר עליה ביקורת.
"באחד הדיונים בתיק של ש"ס שמתנהל במחוזי בירושלים, היינו קבוצת חרדיות באולם מול אחד מנציגי ש"ס הבכירים", היא מספרת. "השופטת נתנה לנו לדבר, ובסיום הדיון הוא פנה לשופטת ואמר, אני לא מבין מה קורה כאן, כל הנשים האלה נראות כמו אחיות שלי, כמו אמא שלי, על מה בכלל אנחנו מתווכחים? אז השופטת אמרה לו, הנשים האלה, שאולי הן גם אמא ואחיות שלך, רוצות להיות חלק, אז למה אתם לא מאפשרים להן את זה? והנציג אמר, אני אפגוש אותן ואדבר איתן במשרדי. ובאמת הוא הזמין אותנו ללשכתו, ושאל הרבה שאלות ואני נתתי את כל התשובות. ואז הוא אמר, אסתי, תגישי תוכנית חומש ואני אעביר אותה הלאה. וכך עשיתי. הכנתי תוכנית חומש מפורטת איך ש"ס תוביל את השינוי הגדול מתוך הבית, ותקים בכל ריכוזי הציבור החרדי מקלטים לנשים מוכות לצד תוכניות העצמה לאישה החרדית ותוכניות מנהיגות ותאפשר לנשים לטפל בענייניהן גם במרחב הציבורי. לא הסתפקתי בזה, וצירפתי נייר עמדה הלכתי על בחירת נשים לתפקידי מפתח ציבוריים. הנציג קיבל את החומר, ולצערי שם זה נגמר. יותר לא שמעתי ממנו".
התרעות פיקוד העורף