להימנעות הזאת יש משמעות נוספת בגלל ההיסטוריה בין השניים. טראמפ כבר הוכיח בעבר שהוא מוכן להכניס את מלוא משקלו לתוך מערכת בחירות ישראלית: ימים לפני בחירות אפריל 2019 הוא הכיר בריבונות ישראל בגולן, מהלך שהוא עצמו התגאה לימים כי סייע לנתניהו. הפעם, לפחות בינתיים, הוא שומר את הקלף הזה אצלו.
גם האופוזיציה הישראלית מבינה את ערכו של הקלף הזה. גורמים בסביבתם של גדי איזנקוט, נפתלי בנט ויאיר לפיד העבירו בחודשים האחרונים מסרים לאנשי טראמפ, באמצעות מכרים, תורמים ובעלי ברית פוליטיים, וביקשו ממנו להישאר ניטרלי בבחירות. הפעילות הזאת מלמדת עד כמה הפכה עמדתו של טראמפ למרכיב במערכת הבחירות הישראלית, עוד לפני שהחליט אם להתערב בה.
היחסים האישיים בין השניים לא נותקו. בכירים אמריקאים מתארים את טראמפ כמי שמחבב את נתניהו, אך מתוסכל יותר ויותר מהחלטותיו. באחרונה אף צוטט טראמפ בשיחות פרטיות כאומר שנתניהו הוא "האויב הגדול ביותר של עצמו". במקביל, התמיכה בישראל בחלק ממדיניות טראמפ נחלשה בעקבות ההסכם עם איראן והמגבלות שהטיל הממשל על חופש הפעולה הישראלי באיראן, בעזה, בסוריה ובלבנון. גם לטראמפ יש מגבלה פוליטית משלו: התערבות אגרסיבית מדי בבחירות בישראל עלולה לפגוע במעמדו בקרב ציבור שבעבר העניק לו תמיכה כמעט אוטומטית.
לבנון אינה הזירה היחידה שבה נבחן הפער הזה. בעזה מבקש הבית הלבן לקדם את תוכנית מועצת השלום; בסוריה משקיעה וושינגטון בנשיא אחמד א-שרע ובישראל נשמעות נגדו הצהרות חריפות; ומעל איראן עדיין מרחפת השאלה אם המשבר יסתיים בהסכם או בסבב נוסף. קושנר, ניקולאי מלדנוב וטוני בלייר מגיעים השבוע לאזור כדי לקדם את המהלך בעזה. מבחינתם, זו צפויה להיות הסוגיה הראשונה על סדר היום מול נתניהו. פעולה ישראלית באחת הזירות האלה עלולה לסבך מהלך אמריקאי באחרת.
אין כרגע בסיס להערכה שטראמפ עומד להפוך ליריב של ישראל או של נתניהו. הסיכון מבחינת ראש הממשלה הוא שנשיא אמריקאי המשוכנע שהגיעה שעת העסקאות יתחיל לייחס לירושלים חלק גדל והולך מן האחריות לעיכובן. טראמפ עדיין מחזיק בעוד קלפים שנתניהו עשוי להזדקק להם ככל שהבחירות יתקרבו - מהבעת תמיכה פומבית ועד מהלך נוסף מול הנשיא יצחק הרצוג בסוגיית החנינה. בינתיים הוא אינו משתמש בהם. ככל שהבחירות מתקרבות, גם מרחב התמרון של נתניהו מול הדרישות האמריקאיות מצטמצם.
התרעות פיקוד העורף