זה כפר קטן
לנקרי מספר שהיה חבר ליכוד במשך 22 שנים, ושלאחרונה ביטל את חברותו. "ביבי רימה אותנו", הוא מסביר את הצעד שעשה. "קיבלתי התקף לב לא מזמן, למרות שאני צעיר, רק בן 46. הגיע אמבולנס לבן כי אין פה נט"ן, ואז הסיעו אותי למקום אחר כדי להחליף אמבולנס שייקח אותי לבית החולים. אי אפשר לחיות פה. כלום לא קיבלנו. מרצ העבירו בעבר חוק שעוזר למי שגרים בדירות עמידר. ומי חסם את זה? ביבי. עזבי שהם שמאל, הם פיזית עזרו לאנשים, עשו מעשים. בימין רק מדברים. אבל כל החיים הצבעתי לביבי, כי ככה אמרו לנו, ואנחנו כמו עדר".
"לימדו אותנו פה לשנוא את השמאל. אני התפכחתי כשהייתי מפונה וגרתי במרכז. פתאום את רואה מה זה בית חולים. את מגיעה ב-4 בבוקר והכל עובד והכל פעיל, ומטפלים בך. כאן, אם את מרגישה רע ב-4 בבוקר - את תמותי. הבנתי שביבי שחקן קולנוע. הכל בלוף וכסף ותפקידים", אומר לנקרי.
איזנקוט, הוא אומר, אינו שייך לאליטה, בשל מוצאו. "אבל הוא חבר לאליטה והשתכנז והתברג שם", הוא מסביר. "אני לא מזדהה עם מה שהוא אומר, אבל מטאטא חדש יכול לעשות את העבודה יותר טוב ממטאטא ישן. הוא עדיין לא שיקר לנו. השאר הבטיחו דברים ולא קיימו".
בפרלמנט מצרים על שנאת החינם שפשטה בארץ, ובמקביל יש שם מי שמאמצים תיאוריות קונספירציה. "הבעיה היא שרוצים ועדת חקירה ממלכתית כדי להפיל את כל האשמה על ביבי", טוען רודה.
כולם אשמים
המיגוניות הרבות הפזורות ברחובות מזכירות שעל אף השקט, מדובר בעיר הצפונית ביותר בישראל, עיר שידעה לא מזמן ימים קשים מאוד. קריית שמונה ספגה הרס רב מנפילת רקטות, טילים ושריפות, וחלק משירותי הבסיס בה אינם פעילים עדיין במתכונת שקדמה למלחמת "חרבות ברזל". והמיגוניות הרבות? "הן הגיעו לכאן רק לאחרונה", אומרים לנו עוברי אורח.
קריית שמונה ייחודית בשל קרבתה לגבול, ולא פחות מזה בשל הטבע המתקיים ממש בתוכה. עגלת הקפה "מאיולה" שליד מעיין שושן מציעה בועה בתוך בועה. בית הקפה הקטן הזה, ששוכן בינות לאקליפטוסים ליד המעיין המפכה, יכול היה להפוך לפנינה של שלווה.
ובכל זאת, גם היא רוצה שנתניהו יהיה האיש שירכיב את הממשלה הבאה. "לדעתי מתוכננת לנו עוד מתקפה כזאת, ואני מאמינה שלביבי יש כבר פלאן בי למקרה כזה", היא מסבירה. "אני לא יודעת אם מישהו אחר יוכל לקחת את המושכות".
את מגירה (38) אנחנו פוגשים בהפסקת הסיגריה שלה מחוץ לקניון. היא ובניה חזרו לקריית שמונה במרץ האחרון, ומה שהשתנה בעיר, לתחושתה, הוא החיוּת. ואומנם, סיבוב בקניון מעורר תחושת דכדוך. מרבית החנויות סגורות, ובחנויות הפעילות התנועה דלילה, למרות המזגן שמציע הפוגה מבורכת מהחום הכבד השורר בחוץ.
"נהייתה פה ריקנות", מגירה מתארת. "שלוש חנויות שצמודות לחנות שבה אני עובדת נסגרו, אחת מהן עבדה 15 שנים עד המלחמה, והרבה מאוד אנשים שאני מכירה עזבו את העיר. עד המלחמה הייתה פה תנועה, היו אנשים. עכשיו הכל מת. חלום שלי לעוף מפה, אבל כאן אני משלמת 200 שקלים שכר דירה על דירת עמידר, ובמרכז, על דירה כזאת, אני אצטרך לשלם במינימום 7,000 שקלים. קשוח להתקיים במרכז בתנאים שיש לי פה, עם חדר לכל אחד מהבנים".
יחסה של מגירה לראש הממשלה סלחני. היא מסבירה: "צריך להבין שהידיים שלו כבולות. גם ביבי וגם צה"ל עושים את המוטל עליהם כמה שהם יכולים. בסופו של דבר אנחנו מדינה קטנה ואנחנו כפופים לארצות הברית. אין יותר מדי דברים שהוא היה יכול לעשות ובחר לא לעשות. הוא לא היחיד שאשם במחדל 7 באוקטובר. כולם אשמים, בעיקר אלה שהיו תחתיו. אף ראש ממשלה לא הסתכל על הצפון. קריית שמונה זה פריפריה, ולעולם נהיה הרבה מאחורי המרכז. ככה זה. אבל אני אוהבת לחיות כאן, אני נהנית מהשקט. כאן חיים בצניעות, באהבת חינם. אני מרגישה כאן בטוחה, ותמיד הרגשתי ככה".
התרעות פיקוד העורף