וינטר רץ לבד – והשאלה היא על חשבון מי
ההחלטה של וינטר להגיש את רשימת "עמך ישראל" ולהתמודד עצמאית מחדדת כעת שאלה אחרת עבור נתניהו: כיצד להתייחס למפלגה שמבקשת להביא קולות מבחוץ, אך עשויה במקביל לנגוס במפלגות הימין הקיימות. מצד אחד, לנתניהו יש אינטרס ברור בכך שוינטר יעבור את אחוז החסימה. אם יצליח להביא מצביעים שאינם תומכים כיום בליכוד, בציונות הדתית או בעוצמה יהודית, מדובר מבחינת הגוש בתוספת כוח.
מצד שני, המצב משתנה אם עיקר התמיכה בו תגיע מתוך המחנה. אם וינטר יפנה לבתי הכנסת, להתיישבות ולמעוזי הציונות הדתית במטרה לעבור את אחוז החסימה, הוא עלול לקחת קולות דווקא מסמוטריץ' ומהליכוד. כאן עשויה להיווצר מבחינת נתניהו דילמה. אם יידרש לבחור בין שמירת כוחה של הציונות הדתית לבין התחזקות של וינטר על חשבונה, ההערכה היא שיעדיף לשמור על סמוטריץ'. במצב כזה, אחת האסטרטגיות האפשריות תהיה לחדד את המסר שלפיו וינטר אינו חלק אינטגרלי מהגוש ולערער בכך מצביעי ימין ששוקלים לתמוך בו.
מבחינת וינטר, לעומת זאת, זו תהיה גם בחינה לטענה שעליה הוא בונה את ההתמודדות: שהוא מסוגל להביא מצביעים שאינם רוצים את נתניהו, סמוטריץ' או יתר מפלגות הימין הקיימות. אם אכן יצליח להביא קהל כזה, למתקפות מתוך הגוש תהיה משמעות מוגבלת יותר.
בסופו של דבר, התרחיש האידיאלי מבחינת נתניהו הוא כזה שבו וינטר עובר את אחוז החסימה – אבל לא על חשבון השותפות הקיימות. מבחינתו, המטרה היא שגם עוצמה יהודית של בן גביר, גם הציונות הדתית של סמוטריץ', גם המפלגות החרדיות וגם וינטר ייכנסו לכנסת. כל עוד וינטר מגדיל את הגוש, אין לנתניהו סיבה להתנגד להתחזקותו. הבעיה מתחילה כאשר המנדטים שלו עוברים ממפלגה אחת בתוך המחנה למפלגה אחרת, במקום להגיע מבחוץ.
גם בשלב הזה לא ברור אם נתניהו כבר גיבש אסטרטגיה סופית כלפי וינטר. בליכוד ביקשו קודם לראות האם אכן יגיש רשימה עצמאית, וכעת, לאחר שעשה זאת, יחסי הכוחות והסקרים בתקופה הקרובה צפויים להשפיע על האופן שבו יתנהל מולו.
השריונים נשארים – בגלל הדימוי של הליכוד
למרות שהאיחודים בימין ירדו מהפרק, ההערכה היא שנתניהו לא יוותר על מכסת השריונים שלו. הסיבה אינה רק טקטית, אלא גם תדמיתית.
בזמן שוינטר מציג רשימה שמבקשת לשדר רעננות, בן גביר מציג רשימה חזקה בעיני קהל היעד שלו, וגם סמוטריץ' צפוי להשלים את רשימתו עם שמות חדשים, בליכוד קיימת תחושה שהרשימה סובלת מבעיה תדמיתית. במילים אחרות, נתניהו אינו זקוק רק לסידור מחדש של המקומות הקיימים, אלא לשמות חדשים שיוכלו לשנות את האופן שבו הרשימה נתפסת בציבור. לכן, דווקא אחרי שסוגיית האיחודים ירדה מהשולחן, השריונים הופכים לכלי המרכזי שנותר בידיו כדי לרענן את הרשימה ולנסות לשפר את הדימוי שלה לקראת הבחירות.
ומה קורה בגוש שמנגד?
בסופו של דבר, לא עצם הריצה של וינטר תטריד את נתניהו – אלא השאלה אם הוא מגדיל את הגוש, או פשוט לוקח ממנו מנדטים.
התרעות פיקוד העורף