המחקר, שנערך כשלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", כלל 856 ישראלים מעל גיל 18. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבוצות וקיבלו עלון זהה ובו הנחיות להיערכות משק הבית לשעת חירום. ההבדל היחיד בין הקבוצות היה זהות הגורם שאליו יוחס העלון: ראש הממשלה, שר הביטחון או פיקוד העורף - גוף מקצועי שאינו מזוהה מפלגתית. לאחר מכן התבקשו המשתתפים לדווח על מידת נכונותם לפעול בהתאם להנחיות.
אולם לדעת החוקרים, אחד הממצאים המשמעותיים ביותר נוגע דווקא למה שלא השתנה: הערכת תוכן ההודעה עצמה נותרה כמעט יציבה. המשתתפים לא שינו באופן דומה את דעתם על איכות ההנחיות המקצועיות, השינוי התרחש בעיקר במידת האמון שהם רוחשים לאדם שהעביר אותן. "מדובר בתגובה שמתרחשת ברמת האמון במקור, ולא ברמת השיפוט הענייני של המידע עצמו", מסביר פרופ' בודס, "זו בדיוק הסיבה שהיא כה בעייתית: היא אינה תלויה באיכות המידע, אלא בזהות מי שמעביר אותו".
כשהקיטוב חודר גם לתחומי הקונצנזוס
עד כה, חלק ניכר מהמחקר על קיטוב פוליטי והיענות לרשויות עסק בסוגיות שהן מטבען שנויות במחלוקת - כגון מדיניות כלכלית, יחסי חוץ או רפורמות פוליטיות ומשפטיות. במקרים כאלה קשה לעיתים להפריד בין היחס לדובר לבין העמדה כלפי תוכן המסר עצמו.
הבחירה לבחון דווקא הנחיות להיערכות לשעת חירום מאפשרת לבחון את השפעת זהותו של מקור המסר בהקשר שאינו אמור לשאת מטען מפלגתי מובנה. "המחקר הנוכחי מצביע על כך שהשפעת הזהות הפוליטית עשויה להיות רלוונטית גם להיערכות למצבי חירום בעיצומו של עימות צבאי פעיל - מצב שבו ניתן היה לצפות כי הצורך המשותף בהגנה ובהישרדות יצמצם את משקלם של הבדלים פוליטיים" אומרים החוקרים.
מסר חשוב במיוחד בתקופת בחירות
לממצאים עשויות להיות השלכות מעשיות על האופן שבו רשויות מתקשרות עם הציבור בשעת חירום. כאשר מידע חיוני מיועד לכלל האוכלוסייה, זהותו של מי שמעביר אותו אינה בהכרח עניין קוסמטי. ככל שהדובר מזוהה באופן מובהק יותר עם מחנה פוליטי מסוים, כך עלולה זהותו להשפיע על האמון שרוחשים לו חלקים אחרים בציבור - גם כאשר המסר עצמו מקצועי ואינו פוליטי. מכאן עשוי לנבוע יתרון חשוב להעברת מידע מציל חיים באמצעות גופים מקצועיים שאינם מזוהים מפלגתית. בתקופת בחירות, שבה דמויות ציבוריות נבחנות ממילא דרך עדשה פוליטית מוגברת, החשיבות של הבחנה בין מסרים מקצועיים לבין הזירה המפלגתית עשויה להיות גדולה אף יותר.
עבור פוליטיקאים, הממצאים מציעים גם נקודה למחשבה. הרצון לעמוד בחזית ולהיות מזוהים עם מסר ציבורי חשוב עשוי להיות מובן מבחינה ציבורית ותקשורתית, אך כאשר מדובר בהנחיות חירום, עצם הזיהוי הפוליטי של הדובר עלול לפגוע באמון בו בקרב מי שאינם מזדהים עמו. לכן, במצבים שבהם המטרה המרכזית היא להגיע לציבור רחב ככל האפשר, לעיתים דווקא השארת הבמה לגורם המקצועי עשויה לשרת טוב יותר את המטרה.
לדברי החוקרים, הממצאים מציבים אתגר בפני מערך ההסברה הציבורי בישראל: ככל שהזירה הפוליטית מתקטבת, גדל הסיכון שגם מידע חיוני שאין בו כשלעצמו תוכן פוליטי ייתפס דרך זהותו המפלגתית של מי שמעביר אותו. "אפשר להסכים עם המסר, ובאותו זמן לאבד אמון בשליח. במצבי חירום, שבהם אמון הציבור הוא אחד התנאים המרכזיים לתקשורת אפקטיבית בין הרשויות לאזרחים, להבחנה הזו עשויה להיות חשיבות של ממש" מדגיש פרופ' בודס.
התרעות פיקוד העורף