נציין, כי כל הבתים והאחוזות המופיעים בספר תועדו במהלך יום צילומים בודד על ידי רכזי השטח של רגבים, אך מסיור בתוך הכפרים ניתן לראות בקלות שהם מעידים על היקף גבוה בהרבה של מבני יוקרה ופאר הקיים בשטח.
בנחלין בגוש עציון צולמה וילה ניאו-קלאסית בשטח של 1,120 מ"ר עם שבע מרפסות, צריח, מזרקה ובריכת נוי, ובח'רבת זיף בהר חברון נחשפו מתחמי מגורים מגודרים הכוללים בריכות שחייה, גינות מטופחות, יחידות אירוח, סאונות, מערכות מצלמות אבטחה וכבישי גישה פרטיים. ברחבי האזור כולו נצפו וילות בנות מספר קומות המעוטרות בעמודי אבן קלאסיים, שערים חשמליים, בוסתנים וחניות פרטיות.
המבוא לספר מתאר בסרקזם את המבנים ומשתמש במונחים הלקוחים מדו"חות של ארגונים בינלאומיים כגון "דיכוי", "מחסור חמור" ו"מצוקה יומיומית" ומציב אותם ישירות מול תמונות של מתחמי יוקרה, בריכות וגנים מטופחים. ברגבים מבהירים כי המטרה אינה לטעון שאין עוני, אלא להמחיש כיצד תמונה סלקטיבית ומגמתית משרתת קמפיינים בינלאומיים המעצבים דעת קהל ומדיניות חוץ על בסיס מידע חלקי ומעוות.
האבסורד בא לידי ביטוי במיוחד בכפרים מוחמאס, דיר-דיבוואן ותורמוס-עיא. הכפרים רוויי דירות פאר, שכל אחת יותר מרשימה מהשנייה. אך במבט מקרוב, מגלים שחלק ניכר מהבתים ריקים לגמרי. הסיבה לכך היא שרוב תושבי הכפר הם גם אזרחים אמריקאים שכנראה מעדיפים לבלות בארצות הברית ולא בבתי הפאר שלהם בישראל.
בתורמוס-עיא כ-80% מהתושבים מחזיקים באזרחות אמריקאית. לתושבי מוחמאס יש אתר שנקרא mukhmasusa.com, המפרט על מאות התושבים והמדינות בהן הם חיים - פילדלפיה, ניו יורק, ניו ג'רזי ועוד. לדברי הארגון: "יש בתי פאר מטורפים שבנייתם לא הושלמה כבר שנים - כי הם נבנו כדי להצהיר "הנני" ולתקוע אצבע בעין".
חשוב לציין כי מבני הפאר נמצאים גם בשטחי B - שבהם מותר לפלסטינים לבנות, וגם בשטחי C, שבהם צריך אישור ממדינת ישראל לבנות, דבר שככל הנראה אין לבעלי הבתים, מה שהופך חלק ניכר מהמבנים לבלתי חוקיים.
התרעות פיקוד העורף