במדינה רגילה, שר מקבל משרד ממשלתי ואמור להשקיע בו את כל כישרונו, מרצו ויכולותיו. שר החינוך משקיע בחינוך. שר רווחה - ברווחה. שר תחבורה - בתחבורה. הכוונה היא לקדם את המשרד ומטרותיו, ולהועיל לאזרחי ישראל.
משרד התחבורה הוא בין המשרדים הגדולים בישראל. עשרות מיליארדים, מפעלי תשתיות עצומים, מאות ואלפי עובדים, מלחמה בתאונות דרכים, בפקקים וכדומה.
ככה בדיוק זה נראה. ככל שמעמיקים לבדוק את סיפור המטוס בדובאי כך מגלים את ההזנחה והעזובה. מבקר המדינה כתב על זה במפורש. לפני שנתיים התריע המבקר על הצורך לבחון מחדש את מערך אבטחת המטוסים הזרים הנכנסים לישראל, להסדיר את חלוקת האחריות בין הגופים וליצור "ראייה מתכללת".
מישהו שם יצר ראייה מתכללת, לדעתכם? במדינה מסודרת, במשרד שהמנכ"ל שלו הוא מינוי מקצועי ומומחה לתחבורה, הוא מקים מיד צוות שמיישם את דוח המבקר. אגב, בדוח יש חלקים חסויים שלא פורסמו. מעניין אם יש שם התייחסות ספציפית לטיסות מדובאי בעקבות הסכמי אברהם.
כך או אחרת, משה בן זקן העדיף לייצר "ראייה מתכללת" לצורכיה של השרה שלו, שהתמקדו בעיקר בנסיעות אינסופיות לוועידות לא ברורות במבחר יעדים בחו"ל. הפקקים? ישתחררו בהמשך. הרוגי תאונות הדרכים? המשפחות יקבלו פיצוי מהביטוח. אסון תעופה אווירי? נקווה לנס. מתברר שבסוף הגישה הזו נכונה. עובדה, היה נס.
ועכשיו כבר אפשר לקבוע בוודאות: היה כאן מחדל. מהסוג הגדול. טייס שעומאן מורידה מטיסות כי הפך רדיקלי, שמרוקו לא מאפשרת לו לטוס כי הוא אסלאמיסט קיצוני, מוצא את עצמו מטיס מאות ישראלים לישראל. ולא בפעם הראשונה.
למוסד אין יכולת לדעת על כל ג'יהאדיסט שמחליט להרוג יהודים, אם הוא לא מחובר להתארגנות מסודרת או מקבל הוראה ממקום כלשהו. אם אכן זה כך, המוסד נושא כאן באחריות מוקטנת.
ועדיין, טייס עומאני שהוגדר "מסוכן" על ידי העומאנים עצמם, לא אמור לטוס לישראל בלי שעין ישראלית כלשהי תשזוף את המידע הזה. מה גם שמתברר שבשנים האחרונות עשרות טייסים עומאנים הנחיתו מטוסים בנתב"ג.
מה עם הדרג המדיני? שרת התחבורה? ראש הממשלה? הס מלהזכיר. למדנו לקח. מה להם ולזה? אין להם שום קשר. תתביישו על זה שאתם בכלל מעלים את זה על דעתכם. כבר הוכח קבל עם ועדה אחרי 7 באוקטובר: לדרג המדיני יש אחריות רק על הצלחות. עובדה, נתניהו ישב עם יניב חיון וחגג איתו את הנס. כשקורה משהו רע, הם לא קשורים.
ולסיום: רשויות הביטחון שלנו, שכשלו כישלון מחפיר, צריכות להתייחס לאירוע ניסיון הפלת מטוס פליי דובאי כאל אירוע שהצליח. פיגוע שקרה במציאות עם 174 הרוגים (במקרה הטוב). בדיוק כפי שקרה ב-28 בנובמבר 2002 במומבסה, קניה, כאשר שני טילי כתף מסוג "סטרלה" נורו לעבר מטוס ארקיע עמוס ישראלים לאחר שהמריא.
שני הטילים חלפו ליד המטוס והחטיאו. הטייסים ראו אותם. האירוע הזה נרשם וסומן במערכות הביטחון של ישראל כאירוע שהצליח. פיגוע שקרה במציאות שבו נהרגו 260 נוסעים ישראלים ואנשי צוות (במקרה הטוב).
למה זה צריך להירשם כפיגוע שהצליח? כי מבחינת המפגעים הוא הצליח. הטייס העומאני הצליח להערים על כל מערכות הסינון והביטחון, באיחוד האמירויות ובישראל, וקיבל את המפתחות והאמצעים להפיל את המטוס.
בזמנו, אחרי הפיגוע במומבסה, זו הייתה הגישה: גורמי הביטחון קבעו בבירורים הפנימיים שהפיגוע הצליח. הם נכשלו. העובדה היא ששני מחבלים ירו שני טילי כתף לעבר מטוס עמוס ישראלים.
שתבינו, בכל מקום שממנו ממריאות טיסות ישראליות יש תמיד גורמי ביטחון ישראליים שצריכים לדאוג לביטחון ההיקפי. בחורינו הטובים אמורים להיות ב"תחנת מומבסה" כמו שהם אמורים להיות ב"תחנת דובאי". הם, יחד עם מעטפת המודיעין העמוקה, עם שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון המקומיים, סינון כל הבאים במגע עם ביטחון הנוסעים וכו' וכו'. הם היו שם, ובכל זאת - זה קרה.
במומבסה זה הצליח, אבל נכשל בגלל מזל. בדובאי זה הצליח, ונכשל בגלל גבורתם של חמישה ישראלים. האם מישהו ייתן על כך את הדין? ברור שלא. להפך. נתניהו השתרבב לאירוע כאילו הוא השרברב שהציל את כולם. הוא חוגג אותו כאילו הרגע הכריז "הר הבית בידינו".
התרעות פיקוד העורף