על פי המסמך, תוכנית ליברמן מציגה חלופה מדינית וביטחונית המוגדרת כ"אנד גיים של מדינת ישראל ביו"ש ובעזה - פירוק הרשות וביטול הסכמי אוסלו". המסמך קובע כי "מאז הסכמי אוסלו עברו 33 שנים ומחיר הדמים ששילמנו על ההרפתקה הזאת הוא כבד ביותר" וכי "אין ספק בכלל שהניסיון הזה נכשל כשלון חרוץ".
כמו כן, נטען במסמך כי "האישור שנתניהו נתן לקיום הבחירות לפרלמנט ברשות הפלסטינית ב- 28 בנובמבר השנה, נותן לחמאס את יו"ש על מגש של כסף", ובמקום זאת הצעד הנדרש הוא "לפרק את הרשות הפלסטינית ולהחיל ריבונות ישראלית בשטחי C".
התוכנית מציגה ארבע אפשרויות העומדות על הפרק, כאשר האפשרות שמציע ליברמן מוגדרת כ"יוזמה ישראלית שנועדה למנוע הקמת מדינה פלסטינית, לפרק את הרשות הפלסטינית ולבטל את הסכמי אוסלו", תוך יישום "הסכם לונדון משודרג, המבוסס על שיתוף פעולה ישראלי-ירדני". לפי עיקרי התוכנית, "ראשית, צריך להתייחס ליו"ש ולרצועת עזה כשתי ישויות נפרדות", כאשר "בשני המקרים, הצעד הראשון חייב להיות איתור גורם רציני, המקובל על העולם הערבי ועל הקהילה הבינלאומית, שיקבל לידיו את השליטה והאחריות על כל אחד מהאזורים".
בכל הנוגע לרצועת עזה, נקבע כי "לא יהיה מנוס מחיסול מוחלט של חמאס, על זרועותיו הצבאית והאזרחית, בידי צה"ל", ולאחר מכן "תועבר השליטה לגורם חיצוני שיישא באחריות לניהול הרצועה". באשר ליהודה ושומרון, המתווה קובע כי "ישראל תשמור על רצף טריטוריאלי ישראלי ועל האחריות הביטחונית בכל יהודה ושומרון". בנוסף, "בשטחי A ו-B תוקם קונפדרציה ישראלית-ירדנית", שבה "ירדן תהיה אחראית לסדר הציבורי באמצעות כוח שיטור ותנהל את חיי היומיום של הפלסטינים".
מטרת המתווה היא "מצד אחד, למנוע מצב שבו חילופי שלטון ברשות הפלסטינית ייצרו חלל שלטוני שחמאס והג'יהאד האסלאמי יוכלו לנצל כדי להשתלט על השטח, ומצד שני, למנוע הקמת מדינה פלסטינית המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית". המסמך מסכם כי "המתווה שאני מציג אינו בגדר משאלת לב, אלא מבוסס על היכרות רבת שנים עם האזור ועם הגורמים הרלוונטיים שעמם שוחחתי, ואני משוכנע שהוא ניתן ליישום".
התרעות פיקוד העורף