בפסק הדין נקבע כי שטייף לא פרצה בעצמה את הטלפונים. עם זאת נמצא כי היא הייתה האחראית המרכזית לכך, מאחר שהיא הייתה הגורם היוזם ומי שתיווך בין אשתו לשעבר של נוה (שאצלה השאיר נוה את הטלפונים) למי שפרץ אותם. שטייף אף אישררה את הפקת המידע מתוך הטלפונים של נוה שהיו מוגנים בסיסמה.
בשונה מכך, לשטייף לא הוענקו ההגנות על פי חוק הגנת הפרטיות, מאחר שמעשיה בעניין הפקת המידע מהטלפונים היו בלתי חוקיים ובניגוד לכללי האתיקה. בתוך כך נקבע בפסק הדין כי עיתונאי אינו יכול להיות שותף או מסייע לעבירה בעניין השגת מידע, ובה בעת ליהנות מהגנות שונות לפי חוק הגנת הפרטיות. לפיכך נקבע ששטייף אחראית לפגיעה החמורה בפרטיותו של נוה.
בית המשפט קבע כי עיקר הפגיעה בפרטיותו של נוה נבעה מהפריצה לטלפונים, הפקת החומרים מהם והעיון במידע האישי, ולא מהמשדר המיוחד שהיה בעל אופי חדשותי ועסק בחקירה המשטרתית ובהתנהלותו של נוה. בהתחשב בכך, שטייף חויבה לפצות את נוה בסך 450,000 ש"ח עבור הפגיעה בפרטיותו. בית המשפט קבע כי גלי צה"ל אחראית באחריות שילוחית למעשיה של שטייף, מאחר שפעולתה הייתה במסגרת תפקידה ככתבת תחום הפלילים בתחנה (גם אם מדובר בביצוע לא ראוי של התפקיד).
כחלק משיקוליו ציין בית המשפט כי הטלת אחריות שילוחית על גוף תקשורת למעשיו של עיתונאי חוקר תסייע בשמירה על עיתונאות תחקירים חופשיה וחזקה. בנוסף לפיצוי עבור הפגיעה בפרטיות חויבה שטייף לפצות באופן בלעדי את נוה בסך 25,000 ש"ח בגין פרסום בפייסבוק, שם כינתה אותו "תולעת האשפה".
אפי נוה מסר: "בית המשפט קבע בצורה ברורה וחד משמעית כי הפריצה לטלפונים שלי הייתה פגיעה חמורה בפרטיותי, כי שטייף הייתה הגורם שיזם וקידם את הפריצה, כי הייתה מודעת לאופן הפסול שבו הושג המידע ובכל זאת הורתה להעתיק אותו, להדפיס אותו ולמיין אותו לקראת פרסום, וכי מעשיה בעלי נופך פלילי. מי שנוהג כך - צריך לשלם, ובכוונתי לפעול לחיובה האישי של שטייף בפיצוי שנפסק".
התרעות פיקוד העורף