לצד אלה מציגים העותרים שאלות מתוך סקר נוסף של החברה, שלטענתם נוסחו באופן העלול להטות את תשובות המשתתפים לטובת בנימין נתניהו ונגד גדי איזנקוט. העותרים מבקשים להורות על תיקון הדיווחים ולהסיר בינתיים את פרסומי שני הסקרים מערוץ 14. את העתירה הגישה עמותת האקדמיה למען ישראל דמוקרטית, באמצעות עורכי הדין אריאל נסים ואביטל רוזנפלד ממשרד מיתר, והיא נתמכת בחוות דעת של מומחים לסטטיסטיקה, לחקר דעת קהל ולהתנהגות בוחרים.
העתירה מתייחסת לשני סקרים שערכה Next Data עבור ערוץ 14 ב-27 באוגוסט וב-23 בספטמבר 2026, שדיווחיהם פורסמו באתר ועדת הבחירות המרכזית ב-30 באוגוסט וב-29 בספטמבר. לטענת העמותה, המידע שנמסר אינו עומד בחובות הגילוי הקבועות בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), ואינו מאפשר לציבור או למומחים לבחון את מהימנות התוצאות.
בלב העתירה: האם ניסוח השאלות הטה את המשיבים?
אחת הטענות המרכזיות בעתירה נוגעת לשאלות שהוצגו בסקר נוסף של Next Data, שקישור אליו נשלח לחברי פאנל הסקרים של החברה ב-5 באוקטובר. לפי העתירה, השאלון כלל 50 שאלות, ובהן שתי שאלות עוקבות: "מה את/ה הכי אוהב/ת בבנימין נתניהו?" ו"מה את/ה הכי פחות אוהב/ת בגדי איזנקוט?". העותרים טוענים כי ההבדל בניסוח השאלות מעורר חשש להטיה, משום שהמשיבים מתבקשים לציין תכונה חיובית של נתניהו ותכונה שלילית של איזנקוט, בלי שנשאלו שאלות מקבילות בכיוון ההפוך.
בהמשך אותו שאלון הוצגו למשיבים היגדים הנוגעים לאיזנקוט, והם התבקשו לקבוע אם הם נכונים. אחד מהם היה: "הצבעה לגדי איזנקוט היא למעשה הצבעה לממשלה התלויה ביאיר גולן, טיבי, עודה ועבאס". בהיגד אחר נטען כי "גדי איזנקוט היה מוכן לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני ולהכיל איראן גרעינית". לאחר מכן נשאלו המשתתפים: "כעת, אם היית יודע/ת שכל ההיגדים הקודמים על גדי איזנקוט נכונים, את מי היית מעדיף/ה לראשות הממשלה?", והתבקשו לבחור בין נתניהו, איזנקוט והאפשרות שלא החליטו.
לדברי העותרים, רצף כזה של שאלות עלול להשפיע על עמדות המשיבים ועל תשובותיהם לשאלות הבאות. הם מזהירים כי בהיעדר פרסום של השאלון המלא, אין אפשרות לדעת אם שאלות מכוונות קדמו לשאלות שתוצאותיהן פורסמו לציבור. עם זאת, בעתירה מובהר כי לא ידוע לעותרים אם הסקר הנוסף, שממנו נלקחו הדוגמאות, כבר שודר או מיועד לשידור. לפיכך, אין בעתירה קביעה ששאלות אלה נכללו דווקא בשני הסקרים שפרסומיהם עומדים במוקד ההליך.
לחשש הזה מצרפים העותרים סימנים מתוך הדיווחים על שני הסקרים עצמם. בדיווח הראשון פורטו ארבע שאלות תוכן ושאלת השוואה בין נתניהו לאיזנקוט, אך בהערת שוליים נכתב כי חישוב התוצאות אינו מביא בחשבון "פיצוח מתלבטים". לטענת העותרים, האזכור מלמד על שימוש במידע נוסף שלא פורט בשאלון שפורסם. גם הכותרת "פילוח שאלות תוכן לפי הצבעת 2022" מופיעה בדיווח, אף שלא פורטה בו שאלה על ההצבעה בבחירות הקודמות.
נוסף על כך, תוצאות שאלת ההתאמה לראשות הממשלה פורסמו ללא נוסח השאלה המלא. בדיווח השני פורטו 14 שאלות תוכן ושתי שאלות השוואה בין מועמדים, אך נוסח שאלת כוונת ההצבעה שממנה נגזרה מפת המנדטים לא נכלל בו. העותרים מדגישים כי ללא רצף השאלות המלא אי אפשר לדעת אילו שאלות קדמו למדידת התמיכה במועמדים, ואם סדר הצגתן השפיע על התשובות.
הפער בין המדגם, המשיבים והאחוזים שפורסמו
העתירה מפרטת גם ליקויים מספריים בשני הדיווחים שהגישה Next Data לוועדת הבחירות. בדיווח על הסקר הראשון נכתב כי 1,717 בני אדם התבקשו להשתתף, כי גודל המדגם ההתחלתי היה 616 וכי בפועל השיבו 981 בני אדם. העותרים דורשים לדעת כיצד מספר המשיבים בפועל גבוה ב-365 מגודל המדגם שהוגדר התחלתי, ומה משמעותם של שלושת הנתונים. בדיווח על הסקר השני נכתב כי 7,260 בני אדם התבקשו להשתתף, 535 השיבו ו-6,613 סירבו או נמצאו בלתי מתאימים. סכום המשיבים והמסרבים או הבלתי מתאימים עומד על 7,148, כך שלפי העתירה נותרו 112 בני אדם שלא ניתן הסבר לסיווגם.
גם שיעור ההיענות שדווח בסקר השני מעורר שאלות. לפי העתירה, החברה ציינה שיעור היענות של 8.9%, אף שחלוקת 535 המשיבים ב-7,260 האנשים שהתבקשו להשתתף נותנת שיעור של כ-7.4%. העותרים טוענים כי הדיווחים אינם מבחינים בין אנשים שסירבו להשיב לבין כאלה שלא התאימו להשתתף, אף שמדובר בנתונים נפרדים הנדרשים לפי החוק. לדבריהם, ההבחנה חיונית גם כדי להבין אם משיבים מסוימים הוצאו מן התוצאות, למשל בשל חוסר ודאות לגבי הצבעתם.
בחוות הדעת מוסבר כי אופן הטיפול במתלבטים עשוי להשפיע על התפלגות המנדטים. עורכי סקרים יכולים להחליט שלא לכלול משיבים שאינם בטוחים בהצבעתם, או להעניק להם משקל שונה בהתאם למידת הביטחון שהביעו. אין בכך כשלעצמו פסול, אך לטענת העותרים, ללא פירוט של הכללים שהופעלו אי אפשר לבדוק אם יושמו באופן אחיד על מצביעי כל המפלגות ובין סקר לסקר. העותרים מבקשים לדעת כמה מהאנשים שסווגו כ"סירבו/לא התאימו" סירבו להשתתף, כמה נמצאו בלתי מתאימים ומה היו הקריטריונים להוצאתם מן המדגם.
טענה נוספת נוגעת לנתונים שהוצגו בדיווחים תחת הכותרת "אחוז גולמי". בסקר הראשון, כך נטען, האחוזים חושבו לאחור מחלוקת המנדטים באמצעות מקדם המרה, ולכן אינם משקפים את תשובות המשתתפים לפני עיבוד הנתונים. בסקר השני ערכו העותרים בדיקה מתמטית ומצאו, לטענתם, כי תשעה מתוך 16 שיעורי התמיכה שפורסמו אינם יכולים להתקבל מחלוקה של מספר שלם של משיבים מתוך 535 הנשאלים. כדוגמה הם מציינים שיעור תמיכה של 7.2%: 38 מתוך 535 משיבים הם כ-7.1%, ואילו 39 הם כ-7.3%. לטענתם, הדבר מלמד שהנתונים עברו עיבוד שלא הוסבר בדיווח, בעוד שהתוצאות הגולמיות עצמן לא פורסמו.
בסקר הראשון מופיע גם פער נוסף בהתפלגות האחוזים. לפי העתירה, שיעורי התמיכה המוצגים בטבלה מסתכמים ב-93.4% בלבד. מתוך היתרה, 3.8% מיוחסים למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, אך 2.8% נוספים אינם משויכים בדיווח לאף רשימה. העותרים טוענים כי גם הפער הזה מחייב הסבר, במיוחד כאשר הנתונים מוצגים לציבור כאחוזים גולמיים. לטענתם, הצגת תוצאות שעברו עיבוד תחת כותרת כזאת מקשה להבחין בין שיעור התמיכה שנמדד בפועל לבין התוצאה שהתקבלה לאחר חישובים והתאמות.
סוגיה נוספת היא שיטת גיוס המשתתפים. בשני הדיווחים ציינה Next Data כי הנתונים נאספו באמצעות "מערכת איסוף דיגיטלית אינטרנטית", וכי עיבודם נעשה בשיטות סטטיסטיות מקובלות ובניתוח שכבות. העותרים טוענים כי תיאור זה אינו מבהיר כיצד נבחרו המשתתפים, אם מדובר בפאנל אינטרנטי שההצטרפות אליו נעשית מרצון, מה היו מאפייני האוכלוסיות שנדגמו וכיצד הושגה הייצוגיות שעליה הצהירה החברה. לדבריהם, גם המונח "ניתוח שכבות" אינו מלמד אם החלוקה לקבוצות נעשתה בשלב גיוס המשיבים או בשלב שקלול התוצאות. להבחנה הזאת יש משמעות בבדיקת הסקר, משום שהשקלול עשוי להשפיע הן על התוצאות והן על מרווח הטעות שלהן.
החשש: סקרים עלולים לעצב את התנהגות הבוחרים
העותרים מעלים שאלות גם לגבי מרווחי הטעות שפרסמה החברה. בסקר הראשון דווח על מרווח טעות של 3.2% ובשני על 4.2%, אך לטענתם לא נמסרו פרטים מספקים על שיטת הדגימה והשקלול שיאפשרו לבחון את החישובים. בחוות הדעת נטען עוד כי רצף הסקרים של החברה מציג יציבות חריגה בתוצאות, המעוררת שאלות לגבי מידת העצמאות של המדגמים ושיטות העיבוד. העתירה אינה מוכיחה שהתוצאות שונו במכוון, אך העותרים סבורים שהיעדר המידע מונע בדיקה מקצועית של האפשרות הזאת.
המומחים מסבירים כי מרווח טעות המחושב על בסיס מספר המשיבים בלבד אינו משקף בהכרח את אי-הוודאות בסקר שתוצאותיו עברו שקלול. כאשר חלק מהמשיבים מקבלים משקל גבוה יותר מאחרים, עשוי גודל המדגם האפקטיבי להיות קטן ממספר המשיבים בפועל, ומרווח הטעות עשוי לגדול. בעתירה נטען כי בדיווחים מוקדמים יותר של Next Data הוצגו מרווחי טעות שנראו ככאלה המביאים בחשבון את השקלול, ואילו בדיווחים מאוחרים יותר, ובהם הסקר השני, חושב מרווח הטעות כאילו מדובר במדגם מקרי פשוט. לטענת העותרים, החברה לא דיווחה על שינוי בשיטת העבודה שיסביר את ההבדל. הם מבקשים לחייב פירוט של השפעת השקלול על מרווח הטעות ושל גודל המדגם האפקטיבי, כדי לאפשר לבחון עד כמה התוצאות מדויקות.
העתירה נשענת על סעיף 16ה לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), המחייב עורכי סקרי בחירות למסור לוועדת הבחירות המרכזית מידע על השאלות שנשאלו, שיטת הדגימה, גודל המדגם, מספר המשתתפים והמסרבים ומרווח הטעות. העותרים מפנים גם להחלטה שניתנה ב-2019 בעניין עתירת מפלגת עלה ירוק, שבה הבהיר יו"ר ועדת הבחירות דאז, השופט חנן מלצר, כי חובת הגילוי אינה מסתכמת בפרטים המנויים במפורש בחוק, וכי יש למסור מידע שיאפשר לציבור ולמומחים לבקר את תוצאות הסקרים. לפי אותה החלטה, החובה לפרט את השאלות כוללת גם את אפשרויות התשובה שהוצגו לנשאלים. העותרים טוענים כי דיווח שאינו מאפשר בדיקה כזאת מחמיץ את תכלית החוק, גם אם הוגש באופן פורמלי.
לפי העתירה, העמותה פנתה לחברת Next Data ב-15 בספטמבר בנוגע לדיווח הראשון, ושבה ופנתה ב-1 באוקטובר בנוגע לדיווח השני, בדרישה לקבל את הנתונים החסרים ולתקן את הדיווחים. לטענתה, הפניות לא נענו. העמותה מציינת כי בבדיקה שערכה נמצאו ליקויים גם בדיווחים של חברת סקרים אחרת, וכי אותה חברה תיקנה חלק מהדיווחים בעקבות פנייה אליה.
העותרים מציינים כי ב-9 באוגוסט, עוד לפני שתי הפניות ל-Next Data, ביקשו ארבעה מומחים מהאקדמיה מיו"ר ועדת הבחירות לקבוע הנחיות מפורטות לדיווח על סקרי בחירות. במקביל הועברה פנייה לקהילת הסוקרים בישראל בדרישה לאמץ סטנדרטים מקצועיים של שקיפות. בעתירה נטען כי הדרישות אינן מטילות על חברות הסקרים חובה בלתי אפשרית: כדוגמה מובא דיווח של מרכז אקורד שפורסם באתר ועדת הבחירות ב-5 באוקטובר, וכלל, לדברי העותרים, את מלוא הנתונים הגולמיים באופן המאפשר לחוקרים לנתח את הסקר ולשחזר את תוצאותיו. העותרים מבקשים שסולברג יבהיר את חובות הגילוי גם ביחס לסקרים שייערכו בהמשך מערכת הבחירות, כדי שלא יהיה צורך בהליך משפטי נפרד על כל דיווח.
לצד הטענות על הפרת חובות הדיווח, העותרים מזהירים מפני השפעתם האפשרית של סקרים על אמון הציבור בתוצאות הבחירות. לטענתם, פרסום חוזר של תמונת מצב שאינה משקפת את המציאות עלול ליצור ציפיות בקרב הבוחרים, ובהמשך להזין טענות לזיוף הבחירות אם התוצאות בקלפי יהיו שונות. מדובר בחשש שמעלים העותרים, ולא בממצא שלפיו סקרי Next Data נועדו לקדם טענות כאלה.
בעתירה מוסבר כי ההשפעה האפשרית של סקרים אינה מוגבלת לשאלת זהות המפלגה המובילה. סקר המציג מפלגה מסוימת כמי שאינה עוברת את אחוז החסימה עשוי להשפיע על החלטת תומכיה אם להצביע לה, ואילו סקרים המציגים פערים בין גושים עשויים להשפיע על הצבעה אסטרטגית. העותרים מפנים בהקשר זה גם לדברי ההסבר לחקיקה שהגבילה פרסום סקרי בחירות בששת הימים שלפני ההצבעה, שנועדה בין היתר לצמצם את הסיכון להטעיית הבוחרים סמוך לפתיחת הקלפיות. לטענתם, ככל שהציבור מייחס לסקרים מעמד של מדידה אובייקטיבית, כך גדלה החשיבות של חשיפת הנתונים שיאפשרו לבדוק כיצד הופקו התוצאות.
העותרים מבקשים מהשופט סולברג להורות ל-Next Data להגיש לוועדת הבחירות דיווחים מלאים ומתוקנים על הסקרים שפרסמה מתחילת תקופת הבחירות, ולהקפיד על דיווח מלא גם בסקרים הבאים. במקביל הם מבקשים צו ארעי שיחייב את ערוץ 14 להסיר את פרסומי שני הסקרים עד להשלמת הדיווחים. הטענות טרם הוכרעו, והעתירה אינה כוללת את תשובת Next Data או ערוץ 14.
הבקשה להסרת הפרסומים מוגשת מכוח סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות להוציא צווי מניעה לפי סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה. העותרים טוענים כי כאשר דיווח חסר אינו מאפשר לפקח על הסקר, ניתן לראות בכך הפרה נמשכת המצדיקה התערבות גם לאחר פרסום התוצאות. הם מבקשים מסולברג להורות למשיבים להגיש תשובה ולקיים דיון דחוף, או לחלופין להכריע בעתירה על סמך המסמכים בלבד. אם תתקבל עמדתם, ההחלטה עשויה להבהיר את היקף חובת הגילוי של חברות הסקרים בתקופת הבחירות, מעבר לשני הסקרים המסוימים שבמוקד העתירה.
התרעות פיקוד העורף