"למה אני חושב שנתניהו וגוש הימין בצרות? בגלל הצטברות של דברים שכל אחד מהם אמור להדליק נורה אדומה. ביחד, הם כבר אזעקה. השאלה היא אם מישהו במחנה הזה עוד מסוגל לשמוע אותה", כתב אליטוב.
"הסיבה הראשונה היא מפלגות שרצות בעיניים פקוחות אל מתחת לאחוז החסימה. אח"י של חצר אברג'ל, נועם של אבי מעוז, ועוד רשימות שכל אחת מהן משוכנעת שהבשורה אצלה. בעיניי, אנחנו עלולים להגיע למשרפת הקולות הגדולה ביותר של הימין מאז 1992. ועד לרגע זה, אף אחד לא מצליח לעצור את ההפקרות הזאת".
"אתה מדבר עם אנשים טובים, אבל השיחה מתנהלת ביקום אחר. אתה מדבר על קולות, הם מדברים במונחים משיחיים. אתה שואל איך עוברים את אחוז החסימה, והם מודיעים לך שכבר יש להם 170 אלף מצביעים. להערכתי, חלקם נמצאים בקושי בעשירית מהמספר הזה. הפער בין הביטחון שלהם לבין המציאות עצום. את המחיר ישלם המחנה כולו".
"ובתוך הסיפור הזה נמצאת גם תופעת וינטר. אני מתקשה להבין את הנכונות להכניס את כולנו לרולטה הזאת. להביא סדר גודל של 170 אלף קולות זה מבצע עצום. אני לא רואה מאיפה הוא מביא אותם. אדם שמכיר את המחנה, שמבין מה עומד על הפרק, צריך לדעת גם להסביר את החשבון. אמונה בעצמך עדיין אינה מאגר מצביעים".
"אחר כך יבואו הסיפורים. יגידו שלא נתנו להם הזדמנות, שתקפו אותם, ששפכו את דמם. אבל איש מהם לא יוכל לומר שלא הוזהר: לא אנשי אבי מעוז, לא וינטר, ולא אותה רשימה חרדית המבקשת להפוך את המחאה נגד הגיוס לפתק נוסף שעלול להישאר מחוץ לכנסת. כולם יחד עלולים לשרוף מאות אלפי קולות. אלה בדיוק הקולות שעשויים להפריד בין המשך שלטון הימין לבין העברתו לממשלה הנשענת על השמאל והמפלגות הערביות".
"אני לא זוכר ערב בחירות עם בלגן פנימי כזה"
הסיבה השנייה שמציין אליטוב היא המחלוקות הפנימיות בציבור החרדי, שלדעתו פוגעות בהיערכות המפלגות וביכולתן למצות את כוחן האלקטורלי.
"הסיבה השנייה היא מה שקורה במאגר המצביעים החרדי. אני לא זוכר ערב בחירות עם בלגן פנימי כזה. איפה תחושת הגיוס? איפה הפעילים? איפה הדחיפות שהכרנו במערכות קודמות? עיקר האנרגיה הולך לקטטות פנימיות, לכיפופי ידיים ולניסיון של כל צד להוציא לשני עין. איך בדיוק ממצים כך את מאגר המצביעים?".
"הסיבה השלישית היא שלהערכתי, האופוזיציה מגיעה הפעם הרבה יותר בשלה לשלב הראשון של החלפת השלטון. בימין עדיין מדברים על הקושי שלה להרכיב ממשלה. אבל לפניה עומד שלב מוקדם יותר: להשיג שליטה בכנסת. אם הימין לא יגיע ל־61, ובצד השני יתגבש רוב משתף פעולה, אפשר יהיה לפעול לבחירת יושב ראש כנסת במקום אמיר אוחנה ולהשגת שליטה בוועדות. משם אפשר לנסות לקדם במהירות שינוי שימנע מנאשם להרכיב ממשלה. שינוי בחוק־יסוד: הממשלה מחייב לפחות 61 תומכים בכל אחת משלוש הקריאות. שאלת תחולתו תהיה מכרעת. זה תרחיש מותנה, אבל מבחינת נתניהו הוא סכנה ממשית".
"להערכתי, הרתיעה משיתוף פעולה כזה עם המפלגות הערביות נחלשה מאוד. איזנקוט בשל יותר, ואחמד טיבי בוודאי מבין את ההזדמנות. החלפת אוחנה יכולה להיות המהלך שסביבו כולם מתלכדים. מי שמניח שהמחלוקות ביניהם ישתקו אותם גם ביום שאחרי הבחירות, עלול לגלות שהם יודעים להסכים היטב כשמדובר בנתניהו".
אליטוב אף משרטט אפשרות להקמת ממשלת מיעוט, תוך חלוקת התפקידים הבכירים בין ראשי מפלגות האופוזיציה. מדובר בתרחיש שהוא מעלה ולא בהסכמות שהושגו בין המפלגות.
"ואחר כך הם עשויים לנסות גם ממשלת מיעוט. אפשר כבר לדמיין את חלוקת התפקידים: איזנקוט בראשות הממשלה, בנט בביטחון, לפיד בחוץ, ליברמן באוצר ויאיר גולן במשפטים. הצלחת התרחיש תלויה בשורה של הסכמות, אבל בימין לא יכולים לבנות את עתידם על התקווה שהצד השני ייכשל בהשגתן".
"אין יסוד לבנות על כך שמוושינגטון תגיע הישועה האלקטורלית"
אליטוב מזהיר גם מפני הסתמכות על פעולה צבאית באיראן או על התערבות אמריקאית שתשנה את המגמה הפוליטית לפני הבחירות.
"הסיבה הרביעית היא ההמתנה לאירוע הביטחוני שישנה הכול. תקיפה אמריקאית באיראן, פעולה ישראלית, משהו שייצר לכידות, ירים את נתניהו ויחזיר מצביעים הביתה. הציפייה הזאת מלווה את המחנה, אבל אי אפשר להפקיד בידיה את הבחירות".
"גם ההנחה שטראמפ יפעל בעיתוי שיסייע לנתניהו רחוקה מלהיות מובנת מאליה. להערכתי, פועלים מול סביבתו גם גורמים מקרב יוצאי מערכת הביטחון המתנגדים לנתניהו, המבקשים למנוע מהלך לפני הבחירות שיתפרש כסיוע לו. מספיק ברור שאין יסוד לבנות על כך שמוושינגטון תגיע הישועה האלקטורלית".
בסיום דבריו מתייחס אליטוב לתחושת ההתגייסות בקרב המצביעים, וטוען כי דווקא במחנה המתנגד לנתניהו ניכרת, להתרשמותו, נכונות גבוהה יותר להגיע לקלפיות.
"והסיבה החמישית היא תחושת הגיוס. כך מנצחים בחירות: כשמבינים שכל קול קובע. כשמביאים את הסבתא מבית האבות, מסיעים את האבא המבוגר, מתקשרים לאח בחו"ל ודואגים שיחזור. כשאדם מרגיש שהתוצאה תלויה גם בו, הוא מתאמץ".
"בינתיים אני מסתכל על לוח הטיסות לישראל בשבוע הבחירות, ובעיניים שלי המטוסים נראים צבועים באדום, לא בכחול. זו ההתרשמות שלי מהתנועה לקראת הבחירות: דווקא בקרב קהלים המזוהים עם ההייטק, עם השמאל ועם התמיכה באיזנקוט ניכרת נכונות להגיע. בצד שלנו אני לא רואה התגייסות מקבילה של חרדים, אנשי ימין וישראלים מסורתיים המזוהים עם נתניהו".
אליטוב חותם את דבריו באזהרה מפני הפער שהוא מזהה בין ההתנהלות של גוש הימין לבין היערכות יריביו ליום הבחירות וליום שאחריו.
"וזו התמונה שמטרידה אותי: אצלנו מפצלים את הקולות, רבים על הכבוד ומחכים לאירוע שישנה את מצב הרוח. בצד השני, להתרשמותי, כבר נערכים להגיע לקלפי ולפעול בבוקר שאחריה. אז תגידו לי אתם: איך בדיוק מנצחים ככה?"
התרעות פיקוד העורף