כבר אז נטען בטור הזה שנתניהו נשלט על יד רעייתו, שאליה הצטרפה מאוחר יותר הגרסה המתקדמת והנפיצה יותר שלה, בדמות בנו. נטען כאן שתהליך קבלת ההחלטות גובל במופרעות ומנותק מסדר כלשהו, שהאינטרס העליון הוא טובתו האישית של המנהיג, שתרבות השקר הפכה לנורמה השלטת והנאמנות האישית היא התכונה הנדרשת היחידה מהשרתים ומלחכי הפנכה שמתקבצים בתוך מה שנפתלי בנט כינה פעם "בועת הטרלול".
שנים ארוכות הזהרתי מאסון שעלול להתחולל כאן, כשראש הממשלה מזלזל בכל מי שאינו הוא, מקטין, מגמד ומחבל בתהליכי קבלת החלטות, בשומרי סף, בבעלי תפקידים, משופטי העליון דרך רמטכ"לים וראשי זרועות. למרבה הצער, האזהרות הללו התגשמו במלואן, ומעבר לזה. השברים מפוזרים כעת בינינו.
אבל יש עוד משהו. זה לא רק דלות החומר, אפסות היכולת והטירוף הכללי. סביבת נתניהו, בהנהגתו, מתנהלת כמו משפחת פשע. כמעט אחד לאחד. תת-תרבות עבריינית שכוללת איסוף חומרים מפלילים על יריבים, איומים, השמדת ראיות, התעלמות מכללים וחוקים, עכשיו גם הפרת פסקי דין סיטונית ואיומים מאפיונריים על שלטון החוק. הסביבה הזו מתנהלת בפראנויה מתמדת, שהולכת וגוברת. כל מי שנחשד באי-נאמנות, נפלט מיד. אלה שלא עוזבים מרצונם, מועזבים נגד רצונם.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מתייצבים אנשיו של הבוס, או הוא בעצמו, מול עדי מפתח. זכורה לרע נסיעתה של "הגברת" שרה נתניהו לברייטון, שם העיד ארנון מילצ'ן במשפט נתניהו. המטרה שלה אז, דומה למטרה של נתניהו השבוע: לשבת ולנעוץ עיניים בעד. ועוד לא דיברנו על "החיילים" של המשפחה, שמתייצבים בבית המשפט מאחורי הבוס, כדי להלך אימים על העדים או השופטים, ולקבל נקודות מהמשפחה, לקראת הפריימריז והשיבוץ ברשימה.
גדעון סער, שזחל השבוע אף הוא לבית המשפט, ניפץ לרסיסים את שיא הציניות, האופורטוניזם וההיסמרטטות העצמית. ממי שהוביל את המסע נגד המשפחה העבריינית, הפך לנידח שבחייליה. ממי שניסה להעביר את "חוק הנאשם", הפך לנערת העידוד העלובה ביותר שלו. ממי שמינה את היועמ"ש גלי בהרב מיארה וקרא לפוליטיקאים להתרחק מהמשפט, הפך למה שהפך. במקום שבו עמד פעם סער, יש היום שלולית של מי אפסיים שמפיצים ריח נורא.
באמצע 2018, כך פרסם בזמנו עמרי מניב, התכנס צוות מצומצם של בכירי משטרת ישראל, בראשות המפכ"ל דאז רוני אלשיך, וערך תרגיל מתודי כדי לבדוק אם סביבת נתניהו מתפקדת בדפוסים המאפיינים ארגון פשיעה. בתהליך הזה נבחנו ההיררכיה בסביבת נתניהו, המידור, חלוקת התפקידים, הצייתנות, הריחוק של המנהיג מהמעשים עצמם וכו'.
המסקנה הייתה חד-משמעית: סביבת נתניהו אכן מתפקדת כארגון פשיעה. שמונה שנים חלפו מאז, ונדמה לי שסימני השאלה האחרונים התפוגגו מזמן, יחד עם היעלמות מכשירי הטלפון הנייד של משפחת אלוביץ', יחד עם מחיקת הטלפון הנייד של יונתן אוריך (למחרת מעצרו של אלי פלדשטיין), יחד עם זה שאף אחד מהנחקרים, החל מנתניהו וכלה באוריך, לא זוכר כלום בחקירתו. גם זיוף הפרוטוקולים הלא ייאמן במסמך רשמי של הלשכה למבקר המדינה, מצטרף לסממנים האלה. יחד עם הפיכתם של שלושה מקורבים לעדי מדינה והחלפתם בטיפוסים כמו יעקב ברדוגו.
צריך להתעכב על התועבה הזו. יעקב ברדוגו, שהמונח "עבד נרצע" גדול עליו בשלושה מספרים, משפיל את עצמו, כדי להשפיל את איזנקוט. הרי מדובר במרוקאי, לא? אז שיתכבד ויבוא לעימות עם "מישהו ברמתו", כלומר עוד מרוקאי. גם זה מאפיין משפחת פשע. החיילים מקריבים את עצמם למען הסנדק. מי ששואל את עצמו לאן נעלמו מקמפיין נתניהו טיפוסים כמו דודי אמסלם, שלמה קרעי, מירי רגב, ימצא את התשובה בדברים האלה של ברדוגו.
התרעות פיקוד העורף