בשעת צהריים מנומנמת בקפה רולדין במתחם ביג ביקנעם עילית, שום דבר לא רמז על מה שעתיד להתרחש בעוד כמה שעות. אנשים ישבו לקפה, אחרים עברו בין החנויות, והשגרה התנהלה בעצלתיים. אבל בחוץ, ליד דוכן מפעל הפיס והשווארמה, כבר החלו ההתלחשויות. "איפה ביבי יהיה כשהוא יגיע?" שאל גבר כבן 75. "אני רוצה לראות אותו".
"יש זמן", הרגיעו אותו.
בתוך רולדין, לעומת זאת, לא כולם התרגשו מהבשורה. "ממש מעניין שהוא מגיע. משיח בן דוד! מה אני אגיד לכם? בגללו יחסמו לי את הכבישים. שלא יבוא", אמרה אישה בכעס.
כמו הופעה של כוכב רוק
אלא שהכעס שלה לא בישר על מה שעמד להתרחש. בתוך שעות הפך מתחם הקניות לזירת התרחשות שהזכירה הרבה יותר הופעה של כוכב רוק מאשר ביקור של ראש ממשלה. המונים הצטופפו, נדחפו, ניסו להתקרב, לצלם ולתפוס מקום. ילדים, בני נוער, צעירים ומבוגרים חיכו משעות הצהריים כדי לראות מקרוב את בנימין נתניהו.
התור לבידוק הביטחוני נראה כמו תור להופעה מבוקשת במיוחד. אנשים נדחקו זה לצד זה, ההמולה הלכה וגברה, ולא כולם הצליחו להיכנס. בפנים המתינו בני המזל שהקדימו להגיע, ובהם גם ילדים בני עשר, שחלקם נראו נרגשים לא פחות מהמבוגרים. שאלתי כמה מהם למה בעצם באו. "כי ביבי מלך", הם השיבו בפשטות, והסבירו שהוריהם מצביעים מחל כל החיים.
בולטת במיוחד הייתה נוכחותם של בני נוער רבים, חלקם עדיין מתחת לגיל ההצבעה, שלא הפסיקו לקרוא בהתלהבות "ביבי, ביבי". הם אמנם עדיין לא יכולים להצביע בקלפי, אבל במתחם ביג הם היו קולות בולטים.
אחד הגברים הגיע מצויד בספרו הראשון של נתניהו, בתקווה להשיג חתימה. "אני מעריץ אותו. מנהיג בעל שיעור קומה. אין עוד כאלה", אמר.
אחר, בשנות החמישים לחייו, הביט בנתניהו ופנה לאשתו בהתפעלות: "תסתכלי עליו, הוא רוקר! יש לו תכונות של כוכב. מנהיג אמיתי".
היא הנהנה. "רק שאלוהים ישמור עליו ועלינו וננצח".
והיו גם הקריאות. "ביבי מלך ישראל", "ביבי המלך", ואפילו "ביבי תעשה לי ילד". לא רק סיסמאות פוליטיות, אלא קריאות שמזכירות את השפה של מעריצים בהופעה. לרגעים היה נדמה שהאיש במרכז ההתרחשות אינו ראש ממשלה הנתון למחלוקת פוליטית עמוקה, אלא כוכב שהקהל הגיע במיוחד כדי להצהיר על אהבתו אליו.
"אנחנו אוהבים אותו, התקשורת שונאת אותו"
לא כולם הסתפקו בצעקות לעבר נתניהו. אישה אחת, שהבינה שאני עיתונאית שהגיעה לסקר את האירוע, פנתה אליי בכעס. "אתם בתקשורת שונאים אותו", הטיחה בי. "אבל אנחנו אוהבים אותו. אין עוד מנהיגים כאלה. אין".
המשפט הזה היה אחד הרגעים המעניינים בביקור. מבחינתה, עצם היותי עיתונאית הספיק כדי לשייך אותי למחנה שמנגד. לא הייתה חשיבות למה שאלתי, מה כתבתי או מה דעתי. החלוקה הייתה ברורה: אנחנו אוהבים אותו, התקשורת שונאת אותו.
ובתוך ההמולה הזאת קשה היה להתעלם מעוצמת ההערצה. אפשר לתמוך בנתניהו ואפשר להתנגד לו, אבל מי שעמד בתוך הקהל הזה יכול היה להבחין שמבחינת רבים מהנוכחים מדובר בהרבה יותר מהזדהות מפלגתית. זו הערצה כמעט בלתי מסויגת, למנהיג שמצליח לעורר התרגשות גם אחרי שנים ארוכות בפוליטיקה.
הסוד שכבר הסתובב בווטסאפ
מאחורי הביקור עמדה התארגנות מהירה, כמעט חשאית, לפחות באופן רשמי. רק במוצאי שבת בערב נסגר האירוע, ואז החלו להסתובב בקבוצות הווטסאפ ביקנעם הודעות שלפיהן נתניהו יגיע למחרת, יום ראשון, בשעה 16:00.
על פי ההערכה, הרבה יותר מאלף איש הגיעו למקום, ורבים נוספים נותרו בחוץ משום שלא היה מקום להכניסם. גם בלי לספור כל ראש, היה ברור שההיענות חרגה מביקור פוליטי שגרתי. עבור האנשים שהמתינו שעות, האפשרות לראות את נתניהו מקרוב הייתה אירוע בפני עצמו.
כמה מטרים משם: "אתה אשם"
אלא שבמרחק קצר מקריאות האהבה לנתניהו, המתינה תמונה שונה לחלוטין.
קבוצה מאוד קטנה של מפגינים הגיעה למקום עם שלט וחולצות עם הכיתוב "אתה אשם". מספרם היה קטן ביחס לקהל התומכים, אבל נוכחותם הספיקה כדי להצית עימותים מילוליים.
אחד הוויכוחים התפתח סביב דבריו של ינון מגל, שכינה את גדי איזנקוט קוף. "אתם תמיד קוראים לנו בבונים, צ׳חצ׳חים ועוד שמות גנאי, עכשיו אתם נעלבים? מה קרה? רק אותנו מותר להשמיץ?", שאלה אחת מתומכות נתניהו.
אל אזור המחאה הגיע גם גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת ז"ל, שנחטפה מביתה בבארי ב-7 באוקטובר ונרצחה בשבי חמאס. גם הוא ספג קריאות "לך מפה".
כשיצאתי ממתחם הקניות, נתקלתי בקבוצת בני נוער תומכי נתניהו שצעקו לעבר המפגינים "לכו הביתה, לכו לפלסטין". המפגינים לוו לרכביהם בידי שוטרים.
הניגוד היה חד. בתוך המתחם המונים שצעקו "ביבי מלך ישראל", ומחוצה לו בני נוער צעקו לעבר מפגינים "לכו לפלסטין". שתי תמונות מאותו אחר צהריים, שממחישות עד כמה השיח הפוליטי בישראל מחלחל גם אל הדור הצעיר.
יקנעם לא צבועה בצבע אחד
יקנעם אינה עיר שצבועה כולה בצבע פוליטי אחד. בבחירות לכנסת ב-2022 קיבל הליכוד 33.14% מהקולות בעיר, יש עתיד זכתה ל-23.57%, המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ קיבל 11.53% והציונות הדתית 9.59%.
הליכוד היה אמנם המפלגה הגדולה בעיר, אבל רוב המצביעים בחרו ברשימות אחרות. זהו נתון שכדאי לזכור כשמסתכלים על התמונות ממתחם ביג.
כמה שעות לאחר הביקור התקיים ביקנעם גם חוג בית של מפלגת "ישר", בהשתתפות יורם כהן, מספר שתיים ברשימתו של גדי איזנקוט. באותו יום ממש, באותה עיר, התקיימו שתי התכנסויות פוליטיות שונות מאוד זו מזו.
האם ההמולה סביב נתניהו מלמדת משהו על תוצאות הבחירות הבאות? אין לדעת. לא בטוח שמי שמוכן להידחק שעות כדי להתקרב אליו, הוא מדגם מייצג של ציבור הבוחרים.
אבל הביקור בהחלט המחיש את עוצמת הרגש. נתניהו מצליח לעורר אצל תומכיו התלהבות שאינה מובנת מאליה עבור פוליטיקאי ותיק כל כך. לא רק מחיאות כפיים ונאומים, אלא רצון להיות בקרבתו, להצטלם, להשיג תמונה או חתימה, ולפעמים פשוט לראות אותו בעיניים.
גם הקופה שילמה את המחיר
לכל ההתרגשות הזאת היה גם מחיר מקומי. חלק מהחנויות במתחם הושבתו למעשה למשך שעות, והפעילות המסחרית נפגעה בשל הביקור, ההמונים וסידורי הביטחון.
אבל לפחות אצל חלק מהמוכרים, גם הפגיעה בקופה לא הצליחה להעיב על מצב הרוח. "זה לא קורה כל יום, אבל הפסדנו בערך 4,000 שקל היום", סיפר לי אחד מהם. ואז, כמעט באותה נשימה, הוסיף בחיוך: "אבל מגיע לו".
אולי דווקא המשפט הזה מסכם את הביקור טוב יותר מכל נאום פוליטי. מוכר שמספר על הפסד של אלפי שקלים ביום עבודה, ובכל זאת מחייך משום שהאיש שבגללו נגרם ההפסד הגיע למתחם.
הרחק מטבלאות המנדטים
על רקע סקרי הבחירות המציגים תמונה מורכבת של יחסי הכוחות בין נתניהו לגדי איזנקוט, והשאלות המתעוררות בנוגע לשחיקה בכוחו של ראש הממשלה, קשה היה שלא להתרשם מהתמונה שנגלתה במתחם ביג ביקנעם עילית.
האם ההמונים שהגיעו, הצעקות וההערצה מלמדים משהו על תוצאות הבחירות הבאות? לא בהכרח. קהל שמגיע במיוחד כדי לראות את נתניהו אינו מדגם מייצג של הציבור הישראלי.
אבל באותו אחר צהריים ביקנעם, הרחק מטבלאות המנדטים והפרשנויות באולפנים, התמונה נראתה אחרת לגמרי. נתניהו לא נראה שם כמו מנהיג שאיבד את כוח המשיכה שלו, אלא כמו כוכב רוק, מוקף במעריצים שלא היו מוכנים לוותר אפילו על רגע אחד בקרבתו.
לפחות עבורם, היה מלך אחד, ושמו בישראל בנימין נתניהו.
התרעות פיקוד העורף