ההבדל התהומי בין השניים עומד במרכז הבחירות. בעוד נתניהו צמח באליטה הירושלמית ונחשב לאשף פוליטי המסוגל לשנות עמדות במהירות כדי לייצר הישגים תדמיתיים, איזנקוט צמח בפריפריה בטבריה ובאילת, ומביא עמו תדמית של יושר, ענייניות ויציבות. אם ייבחר, יהיה ראש הממשלה הראשון ממוצא מזרחי, נתון שעשוי לסייע לו לפרוץ למאגר הקולות המסורתי של נתניהו. אהוד ברק הגדיר אותו בדיווח כמי שיכול להשיב את האמון והאמת ללשכת ראש הממשלה, ויואב הורוביץ, לשעבר ראש הסגל של נתניהו שעובד כעת על תוכנית 100 הימים של איזנקוט, הדגיש כי מדובר באדם שפועל באופן אסטרטגי גם כאשר הדבר פוגע בו אישית.
למרות יתרונו המוסרי והאישי, שמתחדד לנוכח השכול הפרטי שחווה עם נפילת בנו גל ז"ל ושני אחייניו ברצועת עזה, השאלה הגדולה היא שאלת ההכרעה הפוליטית. פער ההובלה של איזנקוט בסקרים הולך ומצטמצם, ותומכים רבים חוששים כי היעדר ה"סכין בין השיניים" והאיפוק המופגן שלו יקשו עליו מול מנגנון הקמפיין המשופשף של נתניהו. נתניהו מצידו כבר תוקף את חוסר ניסיונו המדיני וטוען כי עמדותיו יובילו להקמת מדינה פלסטינית ולכניעה ללחצים בינלאומיים, חרף הבהרותיו של איזנקוט כי אינו רואה מדינה כזו באופק. ההכרעה, כך מסכם ה"ניו יורק טיימס", תלויה בשאלה האם הציבור הישראלי יבחר באחריות ובממלכתיות שקטה, או שמא הדחף הפוליטי האגרסיבי של נתניהו שוב יטה את הכף.
התרעות פיקוד העורף