"מוכנות לפשרה לא אומרת ויתור על ערכים ועקרונות", כתב ליברמן בפתח הודעתו. הוא תקף בחריפות את מבקריו, ובהם פרשנים ועיתונאים, שלדבריו מייחסים לו מניעים זדוניים ומפיצים קונספירציות. "מי שתוקף אותי על הניסיונות להגיע להבנות עם המפלגות החרדיות, נמנה עם אותם אנשים שמעדיפים להקים ממשלה הנשענת על רע"ם והרשימה המשותפת", טען. הוא האשים חלק מחברי הכנסת של המפלגות הערביות בהזדהות עם חמאס, והבהיר: "זה לא יקרה. לא אתן יד להקמת ממשלה כזאת, שלתפיסתי תפגע בביטחון ותחזיר את נתניהו לשלטון".
ליברמן הסביר כי תוצאות הבחירות מחייבות, לדעתו, בחינה מחודשת של האפשרויות הקואליציוניות. "במציאות שנוצרה, על מנת למנוע בחירות נוספות ולשים קץ לעידן נתניהו, אין מנוס מקבלת החלטות קשות ומהכרעה בסוגיות שבהן ניתן לגלות גמישות ולהגיע להבנות", כתב. לצד הנכונות להתפשר הדגיש כי עמדתו העקרונית נותרה בעינה: "אני עדיין סבור שהמודל הנכון הוא חוק גיוס לכולם". לדבריו, "הבנה אינה ויתור על עקרונות, והידברות אינה מחיקה של קווים אדומים".
את המשא ומתן הקואליציוני אמור לנהל איזנקוט, אם יקבל את המנדט, והוא שיצטרך להגיע להבנות עם המפלגות החרדיות ועם יתר השותפות האפשריות. ליברמן מבקש להבהיר כבר עכשיו מהו מרחב הפשרה שהוא מוכן לבחון, בלי להתחייב מראש לנוסח חוק מסוים. בהודעתו הצביע ליברמן על הצעת חוק הגיוס שהביא לכנסת בשנת 2018 כדוגמה למתווה שניתן להסתייע בו. "בשנת 2018 הבאתי הצעת חוק גיוס שנוסחה על ידי צה"ל ומערכת הביטחון", כתב. הוא הזכיר גם את דו"ח שקדי ואת הצעת החוק שקידמה הקואליציה האחרונה, והוסיף: "ברור לי שלאחר אירועי 7 באוקטובר גם החוק שהצעתי בשנת 2018 מחייב שינויים והתאמות, אך הוא עדיין מהווה בסיס ראוי לגיבוש הסכמות". ליברמן לא הודיע כי הוא דורש לאמץ את המתווה ההוא כלשונו, ולא טען כי איזנקוט מתכוון לבסס עליו את המשא ומתן.
את גבולות הפשרה שעליהם מדבר ליברמן אפשר לבחון גם באמצעות השוואה בין הצעתו מ-2018 לבין הצעת חוק הגיוס שקידם יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט בשנת 2025. שתיהן מבוססות על הגדלה הדרגתית של מספר המתגייסים החרדים, תוך המשך האפשרות של תלמידי ישיבות רבים לדחות את שירותם ולקבל פטור. אף אחת מהן אינה קובעת חובת גיוס שווה ומיידית לכל הצעירים החרדים. ההבדלים נוגעים לגיל הפטור, ליעדי הגיוס, לסנקציות האישיות והתקציביות ולתוצאות של אי-עמידה מתמשכת ביעדים.
הצעת ליברמן גובשה בתקופת כהונתו כשר הביטחון, בידי ועדה של משרד הביטחון וצה"ל, ועברה בקריאה ראשונה בכנסת ביולי 2018. היא נועדה להגדיל בהדרגה את מספר המתגייסים החרדים, בלי לפרק את מערכת הישיבות. גיל הפטור שנקבע בה היה 24, לעומת גיל 26 בהצעת ביסמוט. בשתי ההצעות נותרה האפשרות לדחיית שירות, אך היקף ההגנות שניתנו לתלמידי הישיבות ומנגנוני האכיפה שנקבעו לצדה היו שונים.
במתווה ליברמן נקבעו יעדי גיוס שנתיים וסנקציות כספיות על ישיבות במקרה של אי-עמידה בהם. המנגנון המשמעותי ביותר נגע לכישלון מתמשך: אם במשך שלוש שנים רצופות יעמוד הגיוס בפועל על פחות מ-85% מהיעד, יפקע התיקון לחוק כעבור 12 חודשים. המשמעות הייתה שההסדר המיוחד לדחיית שירות ולפטור לא יוכל להמשיך להתקיים ללא הגבלה, אם יעדי הגיוס יוחמצו פעם אחר פעם. עם זאת, הצעת ליברמן לא כללה מערכת חדשה של סנקציות אישיות נגד תלמידי ישיבות שאינם מתגייסים. האכיפה שנקבעה בה התמקדה בעיקר בישיבות ובהמשך תוקפו של ההסדר כולו. לצד זאת, הוועדה שגיבשה את המתווה המליצה לקדם הרחבה של הסנקציות המינהליות נגד עריקים ומשתמטים.
בהצעת ביסמוט, לעומת זאת, נכללו גם סנקציות אישיות. בין היתר הוצעו הגבלות על יציאה לחו"ל, על קבלת רישיון נהיגה חדש עד גיל 23 ועל זכאות להטבות מדינה ולהטבות כלכליות מסוימות. גם ההצעה הזאת כללה סנקציות כספיות על ישיבות שאינן עומדות בתנאי החוק, אך לצדן נקבעו מנגנונים המאפשרים הקלות או הגנות בנסיבות מסוימות.
גם השוואת יעדי הגיוס מגלה הבדלים. במתווה ליברמן נקבע יעד של 3,996 מתגייסים בשנת 2018, שעלה בהדרגה ל-4,967 בשנת 2021 ול-6,208 בשנת 2025. בגרסה של מתווה ביסמוט נקבע יעד של 8,160 מתגייסים במשך שנה וחצי, ממוצע של כ-5,440 בשנה, כשעד 10% מהיעד יכולים להימנות עם משרתים בשירות אזרחי בתחומים ביטחוניים.
על פני הדברים, היעד הראשוני בהצעת ביסמוט גבוה מהיעד שנקבע במתווה ליברמן לשנת 2018, אך הממוצע השנתי נמוך מהיעד שקבע מתווה ליברמן לשנת 2025. עם זאת, אין מדובר בהשוואה בין שתי תקופות זהות או בין שני נוסחים בעלי לוחות זמנים זהים. במהלך קידום מתווה ביסמוט הוצגו גרסאות שונות של יעדי הגיוס, ולכן יש לבחון כל מספר לפי הנוסח והתקופה שאליהם הוא מתייחס.
יש הבדל גם באופן ספירת המשרתים. במתווה ליברמן הוגדרו יעדים לשירות הלאומי והאזרחי בנפרד מיעדי הגיוס לצבא. באחת מגרסאות מתווה ביסמוט ניתן היה לכלול במכסת הגיוס גם שירות אזרחי בתחומים ביטחוניים, עד לשיעור של 10% מהיעד. משמעות הדבר היא שעמידה במכסה הכוללת אינה משקפת בהכרח מספר זהה של חיילים חדשים שהצטרפו לצה"ל. סוגיה נוספת היא זהותם של הנספרים במכסות. אחת הביקורות על מתווה ביסמוט נגעה לאפשרות לכלול בנתוני הגיוס גם צעירים שכבר עזבו את החברה החרדית. אם צעיר שגדל בחברה החרדית אך אינו לומד עוד בישיבה נספר כמתגייס חרדי, עמידה ביעד אינה מלמדת בהכרח על שינוי בהיקף הגיוס מתוך הישיבות הפעילות.
מעל ההבדלים המשפטיים והמספריים ניצב השינוי בצורכי הביטחון. הצעת ליברמן גובשה בשנת 2018, חמש שנים לפני מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה. מאז גדלה האוכלוסייה החרדית, ובמקביל גדלו צורכי כוח האדם של צה"ל. בנק ישראל וגופים מקצועיים נוספים הזהירו כי יעדי הגיוס שנדונו אינם מבטיחים תוספת חיילים בהיקף הדרוש לצבא. לכן גם מתווה שהיה יכול להיחשב בסיס סביר להסדרה לפני המלחמה אינו בהכרח נותן מענה לצרכים הנוכחיים.
זוהי גם הסיבה להסתייגות שהוסיף ליברמן עצמו ביחס להצעתו הישנה. הוא מכיר בכך שהמציאות הביטחונית מחייבת התאמות. השאלה היא אילו שינויים ידרוש, והאם המפלגות החרדיות יהיו מוכנות לקבלם. בשלב זה ליברמן לא הציג נוסח מעודכן של הצעת החוק ולא פירט אילו סעיפים מן המתווה המקורי מבחינתו אינם נתונים לפשרה.
ההבחנה בין שני המתווים מסבירה גם את המורכבות הפוליטית של המהלך. בשנת 2018 התנגדו המפלגות החרדיות להצעת ליברמן, משום שראו ביעדי הגיוס, בסנקציות התקציביות ובאפשרות לפקיעת ההסדר איום על עולם הישיבות. כיום, כאשר על הפרק עומדות גם הצעות הכוללות סנקציות אישיות, אותו מתווה עשוי להיראות בעיניהן בסיס נוח יותר לדיון. אלא שהמנגנון המקורי של ליברמן לא היה נטול מחיר מבחינתן, ובחלק מהפלגים החרדיים ממשיכים להתנגד ליעדי גיוס ולסנקציות.
אין אפוא בסיס לקביעה גורפת שמתווה ביסמוט מחמיר יותר ממתווה ליברמן, או להפך. הצעת ביסמוט מחמירה יותר בהיבט של הסנקציות האישיות, ואילו הצעת ליברמן כוללת מנגנון חריף יותר נגד אי-עמידה שיטתית ביעדי הגיוס. ההבדלים בגיל הפטור, במספר המתגייסים ובאופן ספירתם משלימים את התמונה. מבחינת צורכי צה"ל כיום, אף אחת משתי ההצעות, כפי שנוסחה בשעתה, אינה מבטיחה כשלעצמה גידול מספק במספר החיילים.
גורמים חרדיים אומרים כי כבר מתקיימות שיחות בין גורמים במפלגות החרדיות לבין מקורביו של ליברמן, וכי הסרת הווטו על שיתוף פעולה היא הדדית. לדבריהם, לחרדים היסטוריה ארוכה של עבודה משותפת עם יו"ר ישראל ביתנו, והם מעריכים כי האמון בו עשוי להיות גדול אף מהאמון באיזנקוט. עם זאת, הגורמים מטילים ספק ביכולתו של איזנקוט לצרף את ש"ס לקואליציה, גם אם יגיע להבנות עם יהדות התורה. "לא בכדי דרעי המליץ על נתניהו", הם אומרים. בהיעדר ש"ס, גוש השינוי הציוני ויהדות התורה מגיעים ל-55 מנדטים בלבד.
הקושי הזה מסביר מדוע ליברמן מקפיד להציג את הפשרה עם החרדים כהכרח פוליטי ולא כשינוי אידיאולוגי. מבחינתו, האפשרות האחרת - ממשלת מיעוט שתישען על המפלגות הערביות - אינה מקובלת. הוא אף טוען שממשלה כזאת תפגע בביטחון ישראל ותסלול את הדרך לחזרתו של נתניהו לשלטון. בחוגים חרדיים מעריכים כי המפלגות החרדיות וישראל ביתנו יצביעו נגד ממשלה שתישען על המפלגות הערביות, אף שמדובר בהערכה ולא בהחלטת הצבעה רשמית.
ליברמן דחה גם את הטענות שלפיהן שינוי עמדתו נובע משאיפה אישית להגיע לראשות הממשלה. "אני לא פועל מתוך אמביציה אישית להיות ראש ממשלה בכל מחיר", כתב. "הדגשתי תמיד שמבחינתי זו אופציה ולא אובססיה". הוא הזכיר כי מאז 2019 קיבל, לדבריו, הצעות רבות מהמחנה היריב, והכחיש כי הוא עוסק בתרגילים פוליטיים או מנסה להכשיל מועמד אחר.
בהודעתו הזכיר ליברמן גם את מחויבותו למשרתים. הוא ציין כי בתקופת כהונתו כשר האוצר הועלה שכר חיילי החובה ב-50%, וכי תוכנית "ממדים ללימודים" נכללה בתקציב המדינה. לדבריו, גם במסגרת כל פשרה עתידית לא יוותר על הרחבת ההטבות ועל שיפור מעמדם של משרתי המילואים ואנשי הקבע.
כעת יעבור מרכז הכובד לאיזנקוט, שיצטרך לבחון אם אפשר לגבש הסכמות קואליציוניות בין המפלגות החרדיות לבין השותפות הציוניות הדורשות גיוס משמעותי ושוויון בנטל. ליברמן הבהיר שהוא מוכן לבחון פשרה, אך עדיין לא ידוע מה יהיה נוסח החוק שיוצע, אם יושגו הסכמות עם החרדים ואם יתר השותפות האפשריות יסכימו להן. מתווה 2018 הוא מבחינתו נקודת ייחוס אפשרית לדיון, לא הסכם קואליציוני מוגמר. הסרת הווטו מאפשרת להתחיל לדבר; היא אינה מבטיחה שהמחלוקת על הגיוס תיפתר.
התרעות פיקוד העורף