"בפסיפיק המתיחות של סין דוחפת את יפן להתחמש, בדרום אסיה הודו ופקיסטן הן מעצמות גרעיניות, במפרץ איראן מאיימת בטילים ורחפנים על תשתיות האנרגיה ונתיבי השיט. המציאות מצריכה לעבור מעסקאות חד פעמיות לעסקאות קבועות. הלקוחות מתמודדים עם צרכים שמתפתחים תוך כדי תנועה, לכן מערכת היחסים איתם צריכה להשתנות ולהתחיל הרבה לפני חתימת החוזה ולהיות עם הלקוח לאורך זמן, להבין אתגרים מבצעיים, לפתח מענה טכנולוגי ולתמוך בשגרה ובחירום ולפתח מערכת יחסים עסקית מתמשכת ורב ממדית.
"באפריל תקפו הפקיסטנים את ההודים במערכות לא מאוישות והפתיעו את ההודים, לאורך כל הלחימה מערכות האיירון תמכו בהודים ועמדו באתגרים המבצעיים תוך כדי הלחימה. אחרי סיום המבצע עשינו כל מה שנדרש לבנות מחדש את המוכנות המבצעית בזמן הקצר ביותר וזה הרגע בו אמון מקבל ביטוי מעשי. הלקוח הרגיש נוח לשתף באתגרים המבצעיים ולהתייעץ בסיוע מבצעי ולשתף בצרכים הלוגיסטיים. זו הייתה עדות שלא נתפסנו כספק אלא כשותף אמיתי. ואף הגיע ממד כמותי שתורגם לעשרות עסקאות במאות מיליוני דולרים, והאמון הפך לשותפות," הוסיף איתן ארד.
הוכרמן-פרומר הסבירה כי האיומים מתפתחים במהירות, תוך חודשים, ולכן דורשים מענה מהיר ופשוט וחיבור בין החדשנות המבצעית בישראל לתשתיות ייצור ופריסה גלובליות. "המערכה שמשתנה", אמרה הוכרמן, "יוצרת דמוקרטיזציה של איומים זולים בכמויות גדולות, לחימה א-סימטרית ומרוץ למידה שמחייב גמישות והתאמה מהירה אבל פוגשת בשטח תהליכי פיתוח רב-שנתיים וארכיטקטורות ישנות".
הוכרמן הדגישה את הצורך לשנות את מודל העבודה של התעשיות הביטחוניות מול שדה הקרב הנוכחי. לדבריה, "המענה לאיומים המשתנים במהירות אינו יכול להישען עוד על פרויקטי פיתוח ממושכים של שנים או על טילים בודדים ויקרים שעומדים מול נחילי רחפנים זולים".
במקום זאת, "נדרש מעבר לפיתוח מערכות פשוטות ומהירות יותר, ייצור כמויות גדולות באיכות גבוהה ובעלות כלכלית בת-השגה, לצד מעבר לאוטונומיה שבה המערכות פועלות מעצמן והמפעיל האנושי רק מפקח מלמעלה".