גני גונן, שעמדה עד לאחרונה בראש המועצה האזורית דרום השרון וכיהנה כיו"ר ועדת תכנון וקרקעות במרכז השלטון האזורי, מגיעה לכנסת אחרי שנאבקה בחוק בזמן אמת. לדבריה, שלוש שנים אחרי חקיקתו הוכח כי הוא לא מקדם פתרון למשבר הדיור ולא מאיץ בנייה, אלא מחריף פערים, פוגע ברשויות שמשקיעות בפיתוח כלכלי ומקשה עליהן לספק שירותים בסיסיים לתושבים.
החוק אושר בשנת 2023 כחלק מחוק ההסדרים, וקובע כי הרשויות החזקות מפרישות לקרן עד 28% מהגידול השנתי בארנונה העסקית, ורשויות עם הכנסה נמוכה יותר משלמות פחות. הקרן מעניקה מענק שנתי של 1,850 שקל על כל יחידת דיור שנוספה מ-2021, ו-1,000 שקל על יחידות מהשנים 2018–2020. הקרן החלה לפעול ב-2024 – כלומר, העברות הכספים בפועל נמשכות פחות משלוש שנים. מטרת החוק הייתה עידוד בניית מגורים כדי להתמודד עם משבר הדיור והענקת תמריצים לרשויות להגדיל את היצע הדירות.
לדברי גני גונן, הקרן מייצרת עיוות כלכלי ומענישה דווקא רשויות שמתייעלות: היא לוקחת כספים מרשויות שמשקיעות בהקמת אזורי תעסוקה, פיתוח הכלכלה המקומית ושיפור הגבייה, ומעבירה אותם לאזורים שנהנים מביקוש יזמי קיים למגורים. בכך, לטענתה, החוק מתגמל גורמי שוק חיצוניים ולא מאמץ של הרשות, ומנתק את הזיקה שבין אחריות הרשות לפתח את כלכלתה לבין המשאבים העומדים לרשותה.
מעבר לפגיעה הכלכלית, גני גונן טוענת כי המהלך כשל חברתית ומעמיק את אי-השוויון: מנגנון החלוקה המבוסס על היתרי בנייה מפנה את רוב התקציב לרשויות שנהנות מביקושי שיא לבנייה, כמו תל אביב ובני ברק, בעוד רשויות פריפריאליות שנמצאות בתהליכי פיתוח כלכלי, כגון רמת הנגב ובוקעאתא, נותרות מאחור בשל חסמי תכנון אובייקטיביים. לדבריה, צמצום פערים ועידוד בנייה הם יעדים לאומיים שחייבים להיות ממומנים מתקציב המדינה ולא על חשבון קופת הרשויות.
"לאחר שלוש שנים של יישום המסקנה ברורה – את חוק קרן הארנונה חייבים לבטל לחלוטין, ולא לנסות לתקן", מסרה ח"כ גני גונן. "החוק הוצג כמהלך חברתי, אך בפועל הוא מתגמל תוצאה ולא מאמץ, וקונס דווקא רשויות הנמצאות בתהליכי צמיחה, משפרות גבייה ומשקיעות בפיתוח כלכלי. הדרך לקדם פתרון למשבר הדיור היא באמצעות כלים לאומיים – ולא על ידי שליחת יד לקופתן של הרשויות המקומיות ופגיעה אנושה בעצמאותן הכלכלית וביכולתן לספק שירותים בסיסיים לתושבים."
בנתוני משרד הפנים עבור 2025 התמונה מורכבת, וחלק ממנה מתיישב עם טענותיה של גני גונן. על פי כתבה באתר "גלובס", עיריית תל אביב־יפו, שהובילה בזמנו את המאבק בחוק, צפויה לקבל על שנת 2025 כמעט 30 מיליון שקל מהקרן, בנוסף לכ-21 מיליון על 2024 – זאת אף שנתוני האוצר בזמן החקיקה צפו שתפסיד בה יותר מ-190 מיליון שקל בין 2024 ל-2028. ירושלים צפויה לקבל כ-18 מיליון שקל, בית שמש כ-11.3 מיליון ובת ים כ-10.7 מיליון. חיפה, לעומת זאת, נדרשת להעביר לקרן כ-10 מיליון שקל (הגבוהה מבין הערים הגדולות), ואחריה פתח תקווה עם כ-4.6 מיליון.
הסיבה לכך שתל אביב מרוויחה, לפי "גלובס": המענקים עבור יחידות הדיור שנוספו בה הגיעו לכ-30.6 מיליון שקל, בעוד ההפרשה שלה לקרן הסתכמה בכ-691 אלף שקל בלבד – ככל הנראה בשל סעיף בחוק שאינו מחשיב גידול של מעל 20% בהכנסות מארנונה שאינה למגורים. כלומר, הקרן מתגמלת בנייה למגורים, וכשערים גדולות בונות הרבה הן מקבלות הרבה.
הסכומים עדיין שוליים ביחס לתקציבי הרשויות - תקציבי תל אביב וירושלים ל-2026 עומדים על כ-10 מיליארד שקל כל אחת, ותקציב חיפה על כ-4.2 מיליארד, אך בגלובס מעריכים שהסכומים יגדלו בהמשך משום שהם מצטברים.
נתונים אלו תומכים בטענת גני גונן שהמנגנון מזרים כסף גם לערים חזקות שנהנות מביקוש קיים, לצד טענת האוצר שרשויות שבונות נהנות – אולם נכון לעכשיו, אין עדיין מדד שמראה אם הקרן עצמה היא זו שהגדילה את היקף הבנייה.
התרעות פיקוד העורף