ראש הממשלה הוא שועל פוליטי עם חושים של חיה. עכשיו הוא משוכנע שהוא חיה נרדפת. הוא הבין משפת הגוף של אשר, מלשונו הדיפלומטית ותשובותיו המתחמקות, שמאחורי מסך העשן יש אש. אם תוסיפו לזה את העובדה שהאופציה של ממשלה בתמיכת הסיעות הערביות חיה ובועטת, למרות הווטו של אביגדור ליברמן, תקבלו את הפאניקה של נתניהו. אה, שכחתי: צריך להוסיף גם את מה שהוא סופג בבית, מהמשפחה הגרעינית (ליטרלי). התבשיל שמוקדח כאן, בתוך סיר הלחץ הזה, לא מריח טוב.
מכולם, הכי מפליא אותי ליברמן. האיש הזה ניהל מו"מים פוליטיים יותר מכל אדם אחר על המפה, חוץ מנתניהו. מה הוא חשב לעצמו שיקרה ביום שהוא יודיע שאין אופציה לממשלה עם הערבים? שהחרדים ייפלו לזרועות גוש השינוי, יצניעו את דרישותיהם ויפסעו חבוקים עם יאיר גולן ואיתו אל האופק? קרה ההפך. המחיר של החרדים עלה לשמיים.
ביקשתי ממישהו שמבין בזה ונמצא עמוק בתוך זה, שיסביר לי את הנרטיב של ליברמן, שמתעטף בשתיקה מאז הבחירות. הנה התזה: "באו המנליסים", הסביר המסביר, "ואמרו לנו שהם לא רואים אף אחד ממטר, הם מביאים ממשלה של גוש 48 פלוס רע"מ ומשביעים אותה על הראש של כולם. נראה מי יעז להתנגד".
הבעיה שלהם הייתה אחת, ליברמן. הוא שונא אירועים כאלה. אז הוא כינס מסיבת עיתונאים ושפך מי קרח, שלא להגיד חומצה, על התוכנית הזו. לליברמן חשבון ארוך עם איזנקוט. היו להם לא מעט מריבות כשאחד היה שר הביטחון והשני רמטכ"ל, אבל בתקופה ההיא הם שמרו אותן בתוך החדר. עכשיו זה פרץ החוצה. גם קמפיין "המפלגה הגדולה" של איזנקוט העלה לליברמן את הסעיף. המולדובני אוהב את הנקמה שלו קרה, אבל לא מתנגד אליה גם אם היא חמה. עכשיו חם.
איזנקוט מצא את עצמו משחק צ'יקן עם האיש שלא כדאי לשחק נגדו צ'יקן. כדי לא להיראות דובון לא-לא, ליברמן הציע פתרון חלופי: פשרה עם החרדים. מבחינתו, זוהי כוס התרעלה. הוא הסכים לבלוע אותה. הבעיה היא שהחרדים הם הציפור שעל העץ. אתה יכול לבזבז איתם את כל המנדט ולגלות בסופו שהם פרחו ברגע האחרון לאקליפטוס של ביבי. זו מתכונת של ריסוק הסיכוי להחלפת ממשלת החורבן והצלתה של ישראל.
אביגדור ליברמן צריך לדעת דבר אחד ברור ופשוט: אם התעלול הזה יעלה לישראל בסבב בחירות נוסף, לא תהיה על כך מחילה או כפרה. זה יהיה לדיראון עולמי העולמים. מכיוון שאני מכיר את האיש כמה עשרות שנים, וקוראי הטור הזה מכירים את הערכתי אליו, אני מעדיף כרגע את ההנחה שהוא יודע משהו (משמעותי) שאנחנו לא.
מה הסיכוי מול החרדים? יש תזה, רביב דרוקר הציג אותה באופן משכנע, שאסור לבזבז איתם זמן. החרדים תמיד יעדיפו את ביבי והימין. מצביעי ש"ס (אלה שנותרו) ביביסטים יותר מינון מגל. מכונת הרעל תעשה את כל היתר. אסור לבנות עליהם.
יש גם תזה הפוכה: החרדים הלכו עם נתניהו כל הדרך, אבל לא הגיעו לשום מקום. תדמיתם בציבוריות הישראלית בשפל המדרגה. נכון לרגע זה, הם בנקודת השפל העמוקה ביותר בכל הזמנים, אם נתעלם לרגע מגזירות 2003 שהשית עליהם שר אוצר בשם נתניהו. בלשונו של ליברמן, "שום דבר טוב לא מאיים עליהם".
גם אם הם יצליחו לבזבז לאיזנקוט את המנדט ולכפות בחירות נוספות, הם לא יראו שום דבר בחצי השנה הקרובה. מעצרי העריקים יימשכו, הכספים שנעצרו לא יחודשו, בחודשים הקרובים רשתות חינוך וישיבות יקרסו. הם חייבים פתרון, הם חייבים אותו מהר, ולראשונה אי פעם הצד היחיד שיכול לנפק להם אותו הוא גוש השינוי.
התרעות פיקוד העורף