ואפילו חמאס, הבייבי מפלצת שלנו כאן, זו שטיפחנו וגידלנו באהבה גדולה בחצר האחורית המגודרת שלנו שנות דור, רק לא הענקנו לה מספיק תשומת לב, ואפילו קצת נרדמנו בשמירה. כולם עוד כאן, סביבנו. מה שאי אפשר להגיד עלינו, כי חלק מאיתנו, רובם ישראלים תורמים, יצרנים ומשרתים, מטפטפים החוצה. אז אני בעד אחדות. כן כן, אפילו עם האחראי הגדול לכל מה שתואר כאן. כן, אני מתכוון לביבי.
יש לי קבלות שאני לא מעמיד פנים, שהייתי שמח לא להציג, אבל אין ברירה: כשגנץ ואשכנזי עשו את המעשה ההוא וקפצו על הרימון, תמכתי. הערכתי שזה ייגמר רע, אבל לא יכולתי להתנגד. אחדות, אומרים לך. אחר-כך תמכתי כשגנץ ואיזנקוט קפצו על זירת המטענים ב-11 באוקטובר. ידעתי שהוא יעקוץ אותם בסוף, כי הוא תמיד עוקץ בסוף, או בהתחלה, אבל לא היתה הפריבילגיה להתנגד. באותם ימים אי אפשר היה לסמוך עליו, המום ומיוזע, משותק כאיילה מול קרני המכונית המתקרבת. העקרב עקץ, בטח עקץ. אני תומך גם עכשיו.
ואחרי שאמרתי את זה: אחדות ציונית עם הליכוד וישר וביחד וישראל ביתנו, ואפשר גם הדמוקרטים וסמוטריץ׳ מימין ומשמאל. ויש לי כמה תנאים: החוק הראשון יהיה חוק ועדת חקירה ממלכתית. בלי גמגומים ובלי תירוצים. החוק השני, הגבלת קדנציות לשתיים (מעכשיו והלאה). החוק השלישי, חוק גיוס אמיתי. אחר-כך ביטול חוקי ההפיכה במקביל להקמתה של מועצה לאומית מקצועית רחבה, עם יצוג לכל הצדדים, שתקבל שנה לגבש נוסח חדש לרפורמה אמיתית במערכת המשפט.
המלצותיה יתקבלו בהסכמה בין הצדדים הפוליטיים. כל אחד יצטרך לוותר על משהו. אני, למשל, בעד פיסקת התגברות. היא צריכה להיות מאוזנת. חוק יסוד יהיה רק חוק שעבר ברוב מיוחד (לפחות 67 ח"כים, כולל הצבעה של 3 ח"כים מהאופוזיציה) ויבוטל רק ברוב מיוחד של העליון בהרכבו המלא, הכנסת תוכל להתגבר על הביטול מחדש כעבור שנה ברוב של 61. כך ייפסק המסחר בחוקי יסוד דה לה שמאטע, והאיזון בין הרשויות יושג.
ויש עוד תנאי קטן: נתניהו לא יכול להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה. מי שתומך בדבר כזה, לא יוכל להסתתר, כמוני, מאחורי התמימות או השאיפה לאחדות או הרצון בטובת המדינה. כי כשאתה עושה את אותה שגיאה פעם אחרי פעם, אתה לא תמים. אתה מטומטם.
הרעיון הזה, נתניהו ראשון ברוטציה, כבר נוסה. ונכשל. יותר מפעם אחת. ולא רק ברוטציה. כל מי שהפקיד את עתידו הפוליטי בידי נתניהו אי פעם, מחפש אותו עד עכשיו ומעטים שרדו כדי לספר. רשימת הנבגדים ארוכה יותר מרשימת מאהבותיהם של מנכ"ל אנבידיה, ביל קלינטון ודונלד טראמפ ביחד, כפול עשרים.
אם אתם מתעקשים, אז אפילו יצחק הרצוג, שנודע בזמנו בשם בוז׳י, ניהל איתו מו"מ ארוך, חשאי, מייגע ומפורט על הצטרפות לממשלה. שנה וחצי זה נמשך. שניה לפני החתימה גילה הרצוג שהיה פיון על לוח השחמט של נתניהו, שהכניס במקומו לממשלה את אביגדור ליברמן. חוויה דומה עברה על שאול מופז, אז יו"ר קדימה, שהצטרף לממשלת נתניהו אחרי שחוק פיזור הכנסת כבר החל להתקדם, בטיקט של חוק גיוס וממשלת אחדות. לילה לבן שהפך לממשלת אחדות בבוקר. עד הצהריים מופז התפכח. חוק גיוס לא יצא מזה. גם לא אחדות. סופו הפוליטי של מופז, דווקא כן.
אני בעד אחדות, למרות שאני מכיר את נתניהו. ולמרות שאני יודע שהאיש מסוגל להפוך את עורו במהירות של זיקית סילונית. כבר בשנות התשעים כתבתי עליו שכשהוא צריך אותך, הוא מאהב לטיני נלהב, שר סרנדות מתחת לחלונך ומכרכר סביבך מאוהב, בעיניים נוצצות. בעשירית השניה בה הוא כבר לא צריך אותך, אתה לא קיים. הוא לא שונא אותך, הוא פשוט מתעלם ממך. שכח שאתה שם. לדעתי, כפסיכולוג בשקל ורבע, הוא לא עושה את זה בכוונה. ככה הוא בנוי.
ישראל היתה אז בתוך אירוע הקורונה. "אתם מאמינים שהוא ישאיר את המדינה בלי תקציב בקורונה?", שאל גנץ את סובביו. אם היה ממתין לתשובה, היה שומע חלק מהם, שהכירו את ביבי מקרוב, אומרים: "כן, אנחנו מאמינים. הוא יעשה כל דבר כדי לעקוץ אותך". גנץ לא האמין. הסוף ידוע.
ולכן, כל עיסקה בה נתניהו לא משלם את כל העלות מראש, ורצוי עם ריבית, הופכת בסוף לתרמית פירמידה. ולכן הוא לא יכול להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה.
לפני שעה ראיתי שעמוד היוזר של נתניהו בטוויטר ובפייסבוק מכיל עדיין את תמונת הנושא "ימין או פלסטין". העליתי את זה לרשת. זה האיש שמושיט עכשיו "יד אל יד, לב אל לב". מכיוון שאין במעון ראש הממשלה תקציב לרכישת בושה, תוך חצי דקה שני העמודים תוקנו. "ימין או פלסטין" התפוגג, כאילו לא היה מעולם. וזה עוד לפני שנדבר על העובדה שהוא ממשיך לנאום ולשחרר סרטונים בקצב יומי על כי "קראתי לממשלת אחדות גם במהלך הקמפיין", כשבמציאות הוא עשה ההיפך.
הכחיש, ביטל, הגחיך ושלל מכל וכל ממשלת אחדות במהלך הקמפיין. העובדה שהאיש הזה מסוגלג לשקר בדם קר ומצח נחושה גם כשהוא יודע שהוא נתפס כמעט מיד והכל מתועד, הופכת אותו למי שלא יכול להיות ראש ממשלה ראשון בשום רוטציה. אם תשאלו אותי, גם לא שני.
ועוד לא דיברנו על הסיבה החשובה יותר: נתניהו הפך לנטל הכבד מכושר הנשיאה של המדינה. הגב שלנו לא יכול לסחוב אותו יותר. הוא השמן, ישראל היא הרזה. שמו מעורר היום התנגדות, שלא לומר חלחלה, בכל מקום בעולם, למעט מיקרונזיה וסומלילנד. גם ידידינו הטובים ביותר בארה"ב לא מסוגלים לסבול אותו. הסנטור הדמוקרטי אוהד ישראל צ׳אק שומר קרא לו להתפטר כבר מזמן. כמוהו רוב האחרים. הוא מבוקש בחצי עולם, יש נגדו צווי מעצר, שמו הוא שם נרדף לכל מה שמעלילים עלינו סביב כדור הארץ. המותג הרע של נתניהו בלע את המותג החיובי של ישראל, ולא נודע כי בא אל קרבו.
ואחרי כל זה, אם הוא יסכים להיות שני ברוטציה, יתכבד ויגיע. בלי תנאים, בלי "שותפים הסטוריים", בלי בן-גביר, בלי חוקי ההפיכה. במצב כזה, אפשר לעשות את השגיאה פעם שלישית. כי אי אפשר לסרב להצעה כזו.
וכדי לדייק את הדברים: אם הכל היה תלוי בי, גדי איזנקוט היה משביע ממשלה כבר בשבוע הבא. 4 מפלגות השינוי פלוס תמיכה של הסיעות הערביות מבחוץ. משביע, ומתחיל לתקן את המדינה. כן, גם אחרי שצלחתי את אירועי מכונת הרעל שפירקה את ממשלת השינוי, אני חושב שהמצב הנוכחי שונה בתכלית ויהיה קשה מאוד לפרק ממשלה כשיש לך רק 53 ידיים ואתה צריך 61, כשכל הידיים הפנויות רואות בך איום ממשי וקיומי על עצם חייהן.
ממשלה כזו היתה מציבה עובדות בשטח ומשם אפשר להתחיל להתרחב בכל הכיוונים הצפויים, וגם בכאלה שאינם צפויים. אז עד שאביגדור ליברמן יחזור לעשתונותיו וייזכר שהוא כבר ישב בממשלה עם ערבים והיא היתה ממשלה שעשתה רק טוב לישראל, נצטרך להתאזר בסבלנות, או ללכת לאחדות (שהצעתי הרגע).
התרעות פיקוד העורף