מור הגדירה את הכתבה כ״יותר מסע הכפשה מאשר תחקיר עיתונאי״, וטענה כי הפעילות ההתנדבותית שלה לשיקום פצועי המלחמה הוצגה באור שלילי. לדבריה, לפני שנתיים, כשבבית תינוק בן חצי שנה, הקדישה שנה לטיפול בהתנדבות בעשרות לוחמים פצועים וקטועי גפיים.
״ראיתי כאב שאי אפשר להסביר במילים. ראיתי ניסים קטנים קורים מול העיניים שלי״, כתבה. ״כי בזמן שהם נתנו חלק מהגוף שלהם בשביל המדינה שלי, הרגשתי שהמינימום שאני יכולה לתת להם הוא חלק מהלב שלי. זה היה פרויקט חיי. זה היה המילואים שלי״.
בהמשך התייחסה ישירות למימון הסטודיו והציגה את גרסתה להאשמות : ״יש לי סטודיו לפילאטיס שאני פתחתי, שאני הקמתי, שאני ציידתי ושאני משלמת עליו בעצמי, חוץ משנת הפרויקט שבה העמותה שילמה שכ״ד על הסטודיו ובמשך שנה העמותה שלחה אליי לוחמים פצועים ואני עזרתי לשקם אותם״.
״יש גם חיילות בישראל, וגם מילואימניקיות, וכן, גם הן צריכות שיקום. וגם הן היו אצלי. מפתיע, נכון?״, כתבה.
את הפוסט סיימה בהצהרה שאינה מתחרטת על השתתפותה בפרויקט: ״יכולים לנסות להכתים את שמי, אבל את המצפון שלי לא תצליחו להכתים. אני יודעת מה עשיתי, והלוחמים שהיו אצלי יודעים מה עשיתי״. ולסיום הוסיפה עקיצה ברוח המקצוע: ״כי שנאה עושה עקמת. בכל זאת מדריכת פילאטיס״.