איראן נכנסת לכוננות שיא: "מוות למשטר, זהו הקרב האחרון"

דרמה פנימית עמוקה מתחוללת באיראן, ומחוץ למדינה כמעט שלא מודעים לעניין. בשני מחוזות באיראן דווח על הפעלת "קיצוב חשאי של לחם", ובמקביל אזרחים ברחבי המדינה מדווחים על קיצוץ בהקצאות הקמח

עמית יגור צילום: פרטי
עקבו אחרינו
טהרן בזמן הפסקת האש
טהרן בזמן הפסקת האש | צילום: REUTERS/Thaier Al Sudani

בימים אלה, הדרמה מקבלת ביטוי מוחשי נוסף. ​את הלך הרוח ברחוב ניתן היה לראות בתיעוד שיצא היום (שלישי) מהעיר אבדאנאן שבמחוז עילאם במערב המדינה. אלפי מפגינים יצאו לרחובות, הסירו שלטים וסמלים רשמיים של השלטון, וקראו בגלוי: "מוות למשטר, זהו הקרב האחרון, פהלווי חוזר".

​אולם המחאות במערב איראן אינן אירוע בודד, אלא חלק מתמונה רחבה ונפיצה בהרבה: משבר אנרגיה, מזון, בנקאות וניהול שמטלטל את המדינה כולה, מהבירה טהראן ועד לפריפריה.


דני דנון תוקף את נציג איראן באו"ם | צילום: ללא קרדיט

תורים אינסופיים, מחסור בלחם וחרדת "נובמבר העקוב מדם"

בימים האחרונים חווה איראן מחסור חמור בדלק שהוביל לתורים של שעות ארוכות בתחנות התדלוק בטהרן ובערים רבות, בהן שיראז, כרמאן, בנדר עבאס, ממסני, איראנשהר ודהלוראן.

הצעדים שנקטה הממשלה, ובהם הגבלת השימוש בכרטיסי תדלוק ב-11 מחוזות והנהגת מכסות קשיחות, הציתו פאניקה בציבור. האזרח האיראני מזהה את הסימנים הללו מהעבר וחושש שהמשטר מכין את הקרקע להעלאה חדה במחירי הדלק ולהסרת סובסידיות, מהלך שבנובמבר 2019 הצית את מחאות הענק שזכו לכינוי "נובמבר העקוב מדם" ודוכאו במאות הרוגים. ​המצוקה אינה נעצרת בדלק, ובימים האחרונים גולשת אל מוצרי היסוד והתשתיות הבסיסיות ביותר.

משבר הלחם

בשני מחוזות באיראן דווח על הפעלת קיצוב חשאי של לחם, ובמקביל אזרחים ברחבי המדינה מדווחים על קיצוץ בהקצאות הקמח, שינוי בטעם ובצבע הלחם וסגירת מאפיות רבות.

קריסת תשתיות ושביתות

נהגי מוניות ושליחים מושבתים לשעות ארוכות, ובדרום מזרח המדינה (מחוז סיסתאן ובלוצ'סתאן) ובערי הנמל חוסמים סוחרים ונהגים צירי תנועה במחאה על כך שאינם יכולים להתפרנס כהלכה. בדרום מערב המדינה נעצרו דורשי עבודה שמחו מול מתקני חברת נפט מקומית. בפריפריה נרשמת הזנחה תשתיתית קשה, מניתוקי אינטרנט קווי שנמשכים למעלה מחודש ביישובים במחוז בושהר, ועד לצינורות מי שתייה שבורים שנותרו ללא תיקון במשך חודשים ברפסנג'אן חרף המחסור החמור במים.

בטהרן עצמה מתמודדים התושבים עם זיהום אוויר חריג בחומרתו, הנובע מכך שבשל המחסור בגז טבעי נאלצות תחנות הכוח לשרוף מזוט מזהם, מה שמוביל לעומסים בבתי החולים.

מלחמת גרסאות ופאניקה בצמרת השלטון

במקום להציג חזית אחידה, צמרת השלטון בטהרן משדרת בלבול ומלחמת האשמות גלויה בין הממשלה האזרחית לממסד הצבאי שמרני. הנשיא מסעוד פזשכיאן ודובריו מנסים להרגיע את הרוחות: פזשכיאן קרא לציבור לחסוך בחשמל, בגז ובבנזין כדי שניתן יהיה להעלות משכורות, ודוברת הממשלה הבטיחה כי תעריפי הדלק המסובסדים הזולים ביותר לא ישתנו.

​בפרלמנט האיראני עצמו ניכרת פאניקה גלויה מהתלקחות ברחוב. חבר פרלמנט הזהיר בישיבה האחרונה: "אל תשחקו עם הבנזין. בחיי אלוהים, הבנזין הזה יצית את המדינה באש", וחבר פרלמנט נוסף קרא להשעות מיידית את ביטול כרטיסי הדלק לחירום.

ראש מיליציית הבסיג', חוסיין טאב,ציין  כי המדינה נאלצת לייבא כ-7 מיליון ליטר בנזין מדי יום, וכי הייצור המקומי (כ-110 מיליון ליטר) נופל בהרבה מהצריכה (כ-135 מיליון ליטר).

גורמים בפרלמנט הודו כי כל שינוי בתעריפי הדלק מחייב קודם כל אישור של הצבא ומנגנוני הביטחון, מלמדת שהשליטה בהחלטות הכלכליות עברה לידיים ביטחוניות מתוך אימה מפני התלקחות ציבורית.

קריסת הבנקים והדפסת הכסף

וכאילו זה לא מספיק, מתחת למשבר הדלק והלחם מסתתר משבר פיננסי עמוק עוד יותר במערכת הבנקאות האיראנית. הסמל הבולט לקריסה זו הוא פירוקו של בנק "איינדה", שניהל את חשבונותיהם של כשבעה מיליון אזרחים. קריסתו הותירה בור תקציבי עצום שהבנק המרכזי נאלץ לכסות באמצעות הדפסת כספים ישירה, צעד שהאיץ את צניחת המטבע המקומי (הריאל), שחצה את רף 270,000 תומאן לדולר ואת האינפלציה שמגיעה לכ-75%.

המצוקה היומיומית הגיעה לנקודה שבה רשתות שיווק ובנקים מציעים לאזרחים לרכוש מוצרי מזון בסיסיים בתשלומים, בעוד ששכר הבסיס במשק (כ-60 דולר בחודש) מכסה בקושי שישית מעלות המחיה הבסיסית של משפחה.

​משכורות כוחות הביטחון, לחץ בגבולות וחשש מחדירה

תחת כובד הסנקציות ואובדן הכנסות נפט המוערך בכ-25 מיליארד דולר, איראן החלה לעכב תשלומי משכורות לאנשי משמרות המהפיכה. לפי הצהרות רשמיות של שר האוצר האמריקאי גורמים בתוך משמרות המהפיכה מדברים כיום בגלוי על סכנת קריסה בשל מחסור חמור בדולרים.

​המצוקה הזו מובילה להיפוך פרדוקסאלי: במקום שהמשטר יממן את שלוחיו באזור, מפקד פיקוד המרכז האמריקאי ודיווחים מעיראק חשפו כי ארגוני הפרוקסי מעבירים כיום כספים חזרה לתוך איראן. יתירה מכך, הממשלה קיצצה והסיטה משכורות שיועדו ללוחמי מיליציות פרו איראניות בעיראק והעבירה את הכספים ישירות למשמרות המהפיכה כדי לסתום את הגירעון בתשלומי הפנים. במקביל, קרנות הפנסיה הממשלתיות מודות בפיגורים בתשלומים לגמלאים, כולל גמלאי כוחות הביטחון.

​כל זה מתרחש כשהמנגנון הביטחוני מתמודד במקביל עם התגברות המחאות ועם הצורך לחסום ניסיונות חדירה של כוחות אופוזיציה לאורך הגבולות המערבי והמזרחי, עם מתיחות ימית מחודשת סביב הורמוז ועם תחושת חדירות מודיעינית חריפה.

וזוהי לא התמונה המלאה, שאותה מיטיב המשטר להסתיר, וטרם דיברנו על מחסור חריף בגז להסקה בחורף האיראני הנכנס. ​התמונה המצטיירת באיראן בנוב' 2026 היא של מערכת שלטונית הסובלת משחיקה רב מערכתית. המחאות בערים כמו עבדאן, התורים בתחנות הדלק בטהראן, הקיצוב החשאי של הלחם, קריסת הבנקים והעיכובים בשכרם של אנשי המנגנון הביטחוני אינם בעיות נפרדות, אלא חלקים של אותו פאזל.

המשטר במלכוד: מצד אחד, אין לו די משאבים כדי להמשיך ולסבסד את הכלכלה ולשלם בזמן לאנשיו; מצד שני, כל ניסיון לקצץ בסובסידיות או להעלות מחירים כדי לסבסד ולשלם, עלול להצית מחדש את הרחוב, הפעם כשחלק מאנשי הביטחון עצמם שוקעים באותה מצוקה כלכלית. וכל זה הוא, כנראה, קרקע פורייה למשהו אחר, גדול בהרבה.

תגיות:
ארצות הברית
/
איראן