לדברי רוביו, ארצות הברית מעולם לא הסכימה לסמכותו של בית הדין, אך מוסד זה ובעלי בריתו בבירוקרטיה העולמית "מינו את עצמם לשופט, חבר מושבעים ותליין של הסדר הבינלאומי", והם "חמושים בסמכות לחקור, להעמיד לדין, לרדוף ולכלוא את אזרחינו על פי חוקים שאיננו מסכימים להם ואיננו שולטים בהם".
בהמשך נאומו הרחיב רוביו את הביקורת נגד מה שכינה "האליטה הגלובלית" ורשת הארגונים הלא ממשלתיים, שלטענתו משתמשים בחוק הבינלאומי "ככלי לקידום האינטרסים שלהם תחת מסווה של עקרונות אוניברסליים". הוא הזכיר כי כאשר בית המשפט העליון ביטל ב־2022 את פסיקת "רו נגד וייד" בנושא הפלות, מיהרו מומחי זכויות אדם של האו"ם, אותם כינה "אוקסימורון", לגנות זאת כבגידה בהתחייבויות המשפטיות של ארצות הברית.
לדבריו, אותם גורמים הם "מגינים נלהבים של הדמוקרטיה, עד שבחירות מסוימות מאתגרות את האינטרסים שלהם", ודורשים ממדינות "לוותר על השליטה בגבולותיהן ולהעביר את חוקי ההגירה שלהן לידי בתי דין בינלאומיים לא נבחרים".
רוביו השווה בין התנהלות המוסדות הבינלאומיים לבין "בתי משפט אקטיביסטיים" ובעלי בריתם באקדמיה ובתקשורת בתוך ארצות הברית, המנסים לטענתו לאלץ את המדינה "להיכנע לגחמות אויבינו" ולהפוך ערים אמריקאיות "למחנות פליטים עבור כדור הארץ כולו".
לסיום טען מזכיר המדינה כי גם לאחר תבוסת הקומוניזם הסובייטי, "רוחו של מרקס חיה" בדוקטרינות המבקשות לבטל את ההבחנות בין לאומים, וקבע כי השאלה המרכזית של זמננו היא "האם לאמריקאים יש זכות מוסרית להתקיים כאומה נפרדת וכעם נפרד, ולדרוש ממשלה שתגן ותקדם את האינטרסים שלנו מעל לכל".