ליברמן, מצדו, ממשיך לקדם את המסלול החרדי. בשיחות עם המפלגות החרדיות מסתמנת התקדמות בעבודת ההכנה המשפטית, אך עדיין אין מתווה מגובש או נוסחה מוסכמת לחוק הגיוס. במסגרת העבודה מתבצע מיפוי של הערות שופטי בג"ץ והפסיקות שניתנו בנושא, במטרה לבחון אילו הסדרים ניתן יהיה לקדם, אילו סעיפים מחייבים שינוי ומהן המגבלות המשפטיות שיש להביא בחשבון לפני גיבוש התחייבויות פוליטיות.
החשש הוא שגם אם הצדדים יצליחו להגיע להסכמה פוליטית, הם יתקשו לממש אותה אם ההסדר לא יעמוד בדרישות המשפטיות. גורמים חרדים מדגישים כי ישנן פסיקות שרק בית המשפט עצמו יוכל לשנות או לבטל, אם ימצא לכך הצדקה. מבחינתם, הסכמות שאינן מעניקות ודאות באשר למעמדם של תלמידי הישיבות ולסוגיית האכיפה לא יספיקו כדי להצדיק הצטרפות לממשלה.
במצב הזה, כל אחד מראשי גוש השינוי פועל במסלול אחר, בעוד הזמן שנותר להקמת הממשלה הולך ומתקצר. בנט מבקש למצות את האפשרות לממשלת אחדות, ליברמן בוחן את גבולות הפשרה עם החרדים, ואיזנקוט מבהיר כי בסופו של דבר יביא את שאלת הקמת הממשלה להכרעת הכנסת. השאלה היא אם המסלולים הללו יתכנסו להסכמה משותפת, או שהפערים ביניהם יישארו בעינם גם כאשר יגיע המועד לקבלת ההחלטה.