אין בפוליטיקה בישראל אדם עם ניסיון והתנסויות יותר מבנימין נתניהו. הוא זה שצריך, חייב וצפוי ללמוד מהידע שלו ולהודיע שהחליט לפרוש מהפוליטיקה ולאמץ חיים פרטיים.
לא רק שבנימין נתניהו לא נוהג כך, כלומר לא מתחשב, מתעלם ומזלזל בוותק, בידע ובניסיון שלו. בשבועות האחרונים, אחרי תוצאות הבחירות לכנסת, שכראש מפלגה וכראש ממשלה הוא יצא מהן מפסיד ונפגע, נתניהו מתנהג ומתנהל כמי שאין בדעתו לפרוש מפעילות פוליטית.
איך זה שנתניהו ממשיך להשתוקק כל כך לכהונת ראש ממשלת ישראל, כאשר מה-3 בינואר ארה"ב תהיה בשליטת המפלגה הדמוקרטית, וגבעת הקפיטול על שני בתיה, הקונגרס והסנאט, בשליטת רוב גורף של נציגים דמוקרטים?
בנימין נתניהו הוא לא רק לא אהוד ולא מקובל בקרב הדמוקרטים בארה"ב. נתניהו הוא שנוא נפשם, דמות פוליטית מתועבת שמוטב ועדיף להתרחק ממנה.
נתניהו הוא שערער ולמעשה חיסל את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל שהייתה שרירה וקיימת בארה"ב שנים רבות. נתניהו הוא זה שבנאום שלו, הידוע לשמצה, בפני מושב משותף של הקונגרס והסנאט, ניתק ומחק כל שיתוף פעולה ותיאום בין המפלגה הדמוקרטית וישראל.
עכשיו, נתניהו משקיע מאמצים להתמודד על כהונת ראש ממשלת ישראל. אין לו, לנתניהו, אף לא דמות אחת, אף לא בכיר בעל השפעה אחד בצמרת המפלגה הדמוקרטית שהוא יכול לטלפן אליה. אם יטלפן, ספק גדול אם ייענה. כל זה לא מפריע לו, לנתניהו, להיאבק, להשתדל, להשתוקק להשיג את כהונת ראש הממשלה.
על רקע השינויים המשמעותיים בזירה הפוליטית בארה"ב, התבוסה הצורמת של הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה, מעמדו המעורער והמתערער של הנשיא טראמפ בדעת הקהל בארה"ב, וההשתלטות הטוטלית של הדמוקרטים על הקונגרס והסנאט – לבנימין נתניהו אין מה לעשות ואין לו מקום בתחום העשייה הפוליטית בישראל. נתניהו כפוליטיקאי ותיק, הוא הראשון שצריך וחייב להבין זאת. לא נראה שזה קורה.