"אני יודע שמדובר בתפוח אדמה לוהט", הוא מכריז מהמשרד הזמני המשקיף על נמל חיפה. "קיבלתי הצעות לתפקידים מפתים אחרים, אבל היה חשוב לי לטפל בנושא שקרוב ללבי גם בשל הרקע האישי. במשך שנים תהיתי איך קרה שחמישה מבני משפחה אחת נפטרו אחד אחרי השני, ולא ידעתי מה לחשוב. גזירה משמיים? קללה? זיהום אוויר? יד המקרה? אולי עכשיו התשובות יהיו ברורות יותר, גם למשפחה וגם לאזרחים".
"ביקשתי מכמה בכירים במפעלים המוגדרים כמזהמים שיכינו לי דוחות, בין היתר על עובדים שנפטרו מסרטן בשבע השנים האחרונות. אקבל גם נתונים רלוונטיים מהגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה. התוכנית שלי היא לעבור ממפעל למפעל, להיכנס לקרביים ולארובות ולבחון הכל דרך העיניים שלי. לא אהיה סגן שר שיושב במשרד בירושלים וקורא מחקרים. אני רוצה להציל נפשות. ברור לי שיש מי שמרעילים את האוויר במפרץ, אולם חשוב לדעת אם הזיהום חורג מהתקן ואם הוא הגורם למחלות".
"השר אלקין ואני החלטנו על אפס סובלנות. מפעל שיימצא מזהם, ייסגר. נעשה בדיוק מה ששר האנרגיה עשה בשבוע שעבר לתחנת הכוח הפחמית בחדרה. היד תהיה קשה מבעבר. לא הגעתי למשרד להגנת הסביבה כדי לייצר כותרות או סקופים אלא רק כדי לעבוד, אף על פי שכבר הרגשתי את המקלות ששמים לי אנשים מסוימים בגלגלים".
"לפני כשבועיים התפרסמה עלי ידיעה שקרית, שלפיה אני דורש מהכנסת רכב מפואר ממה שמגיע לי. מבדיקה ראשונית שלי, מאחורי הפצת המידע המסולף עומד כנראה אדם שקשור למפעלים. אני רוצה להבהיר שלא נבהלתי ואני לא לחיץ. לא אהיה בובה של אף אחד וגם לא חותמת גומי. מאות אלפים חיים בפחד בחיפה והסביבה, וכתושב קריית ביאליק גם אני בחרדה. גם לי יש ילדים שנולדו וגדלים כאן. צריך לשים סוף לערפל הזה, תרתי משמע, ולקבל תשובות חד–משמעיות".
בניגוד לרבים מחברי הכנסת, ירון מזוז (54) אינו מתבייש להודות כי הגיע מהתחתית. הוא הבכור במשפחה בת ארבעה בנים - אחריו נולדו עצמון, אלי וחגי. המשפחה התגוררה באזור מצוקה שמתחת לשוק תלפיות בחיפה. אמו עבדה כמנקה וכמבשלת ולאחר מכן כבלנית. אביו שימש שנים רבות כאזרח עובד צה"ל.
"גדלנו בתנאים שנראים היום בלתי אפשריים", מספר מזוז. "חיינו כולנו בדירת חדר קטנטנה. המקלחת, המטבח והשירותים היו משותפים לחמש דירות נוספות באותו פרוזדור. רק כשהייתי בן 5 עברה המשפחה לדירה בקריית ביאליק, ולנו, האחים, היה חדר משלנו".
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי פנה מזוז לישיבת פרחי אהרון בחיפה, ומשם עבר למגמת מסגרות בתיכון מקצועי בקריית אתא. במקביל ללימודיו סייע בפרנסת המשפחה ובשעות אחר הצהריים פרק משאיות של אבטיחים ומכר ירקות בדוכנים של בני משפחה. כשהתגייס, רצה מזוז להתנדב לחיל קרבי, אולם הרצון להעניק סיוע כלכלי להוריו הכריע את הכף, והוא שירת בסדנת חימוש קרובה לבית.
"לפרוק ארגזים אחרי יום בצבא זו עבודה פיזית קשה, אבל חשבתי על העזרה למשפחה", הוא מבהיר. "אחרי השחרור פתחתי במרכז המסחרי של שכונת קריית שמריהו חמישה דוכנים ומכרתי ירקות ופירות, דגים, פיצוחים, מינימרקט וסטייקייה. זו הייתה תקופה של רווחה. בחנויות העסקתי בני משפחה וחברים, אבל לא התביישתי גם למכור בעצמי. זו השכונה שלי, אנשים שאני מכיר, ועד היום אני מתגורר לא רחוק מההורים".
אלא שתקופה זו לא הייתה רק תותים. בשנת 1988 השתנו חיי המשפחה לראשונה. האח אלי, חייל בסדיר, נפגע בראשו בתאונת דרכים קשה ובמשך חצי שנה היה מאושפז במצב של חוסר הכרה.
"הרגשתי שהבית מתמוטט", אומר מזוז. "אמא הייתה כל הזמן בבית החולים, ישנה שם על כורסאות, ורציתי לשנות את המצב. אחרי שנה, כשאלי סיים את תקופת השיקום וחזר הביתה, החלטתי להקדיש לו את חיי. מכרתי את הדוכנים והפכתי למטפל של אחי במקום עובד זר. המשכורת מחברת כוח האדם לא השתוותה לכסף מהדוכנים והחנויות, אבל לא היה אכפת לי. אלי סבל מאפילפסיה ומהתפרצויות זעם, ורק המשפחה הצליחה להרגיע אותו. הסעתי את אחי לרכיבה טיפולית, לפיזיותרפיה ועשיתי איתו סידורים. הוא היה מרכז חיי עד שנבחרתי לכנסת במרץ 2015".
בטרם השתלב בפוליטיקה הארצית, התנסה מזוז במגרש הביתי. בשנת 2007 הקים את "התנועה החברתית" וכעבור שנה עמד בראש הרשימה למועצת העיר בקריית ביאליק. בבחירות המוניציפליות של 2013 שימש גם כמשנה לראש העירייה ללא שכר.
"עוד בילדות ראיתי את אמא מחלקת אוכל לעניים, אפילו שלא היה לה הרבה. עשיתי אותו הדבר כשהיו לי הדוכנים ושמתי בחגים מול הבית שלה ארגזים של ירקות ופירות. הפכתי כך לפעיל שכונה וסייעתי לנזקקים מול הבירוקרטיה בעירייה. עם הזמן הבנתי שכדי לשנות צריך להשפיע מבפנים. הפוליטיקאים המקומיים לעגו לי. אמרו 'ההוא מהבסטות', אבל זה הגביר אצלי את האמביציה. בבחירות המקומיות של 2008 קיבלתי 2 וחצי מנדטים, הרבה יותר ממה שקיבלו אלה שזלזלו בי".
"העבודה בשטח. הייתי נשוי ליפה, עם שלושה ילדים קטנים, עידן, דרור וימית, אבל לא התעצלתי. הלכתי ברגל מבית לבית, דיברתי עם האנשים בגובה העיניים ואפילו תליתי בעצמי שלטים על עמודים. זה אני, האיש שמגיע מלמטה ומחובר לעם. אדם שבע לא יידע לעולם איך מרגיש אדם רעב. גם אחרי שהפכתי למשנה של ראש העירייה, אלי דוקורסקי, ויתרתי על המשכורת הגבוהה, כדי שאוכל לטפל במקביל באחי".
"החלטתי לנסות את מזלי בפריימריז של הליכוד, כנציג אזור חיפה והצפון", הוא מחייך. "כמו בשידור חוזר, אף אחד לא ספר אותי. עשיתי עבודת שטח כהרגלי, ולצדי עמד גם ראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי. הרעיון להשפיע דרך הכנסת קסם לי, וחשבתי על בני המשפחה שנפטרו מסרטן. היה להם חלק נכבד בהחלטה שלי להתמודד, כבר אז רציתי לטפל בזיהום האוויר במפרץ".
הראשון שהלך לעולמו מהמחלה הארורה היה חמיו של מזוז, יצחק, בן 60 שלקה בסרטן הערמונית לפני כעשר שנים. בסמיכות אליו נפטרה גם הגיסה דליה, אשתו של האח עצמון, שהתגוררה בקריית מוצקין. דליה בת ה–42 סבלה מסרטן בקיבה ועברה ייסורים קשים עד יום מותה. שלוש שנים אחר כך נפטר גבי (57), דודו של מזוז מקריית אתא, שסבל מסרטן הריאות. התהליך אצל גבי היה מהיר וכואב. במהלך גסיסתו הוא זכה להכיר את אחיו התאום, יהודה, שנחטף מבית החולים בינקותו, בימים שלאחר קום המדינה. כעבור שנה נפטרה עוד דודה של מזוז, יהודית מקריית מוצקין, שלקתה בסרטן הדם. מותה ריסק את המשפחה. בתפילותיהם ביקשו לעצור את הטרגדיה המתמשכת. אלא שהשקט נמשך כחמש שנים בלבד. לפני שמונה חודשים נפטר מסרטן קרוב משפחה נוסף של מזוז, אברהם שמעוני מקריית מוצקין.
"אף על פי שחשבתי עליהם במהלך המרוץ לפריימריז, השתדלתי לא לפתח ציפיות מוגזמות", אומר מזוז. "גם כך המקום של נציג חיפה ברשימה הוא 29 ונחשב לא ריאלי. כשניצחתי את שלושת המועמדים האחרים, הגעתי לבית של ההורים כדי להרים כוסית, ואז אמא שלי הסתכלה עלי ואמרה 'אתה הולך להיות חבר כנסת של כל המסכנים שאין להם פה'. צחקתי. אמרתי לה שאין סיכוי. הייתי מרוצה בעיקר מהעובדה ששברתי עוד תקרת זכוכית למרות שזלזלו בי. מי האמין שבבחירות 2015 הליכוד תקבל 30 מנדטים? מאז חברי כנסת ושרים מגיעים לקבל ברכה מאמא שלי. היא מעולם לא פספסה".
ברגע שהושבע לכנסת, הפסיק מזוז לשמש כמטפל של אחיו וסימן את המשרד להגנת הסביבה כיעד מרכזי. בתחילה שימש כסגן השר במשרד הפנים, וביחד עם ח"כ אלי כהן יזם את המהלך לביטול חובות רשות השידור המוטלים על מעוטי יכולת. בינואר השנה הוא מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה והרחיב את היוזמה לביטול מוחלט של קנסות וריביות המוטלים על החייבים לרשות השידור. על אף המהלך הציבורי החשוב, בבת עינו של מזוז הייתה הפרויקט הוותיק "מחשב לכל ילד". כיו"ר המועצה הציבורית של פרויקט הענקת המחשבים לנזקקים, הוא הרחיב אותו לערים נוספות.
"באחד הימים סיירתי בעיר רחובות עם סגן ראש העירייה מתן דיל ועם מנכ"לית הפרויקט אורלי תמיר, ונכנסנו לבית של ילדה המשותקת בכל הגוף", נזכר מזוז. "נחרדתי כששמעתי שחסרים לה המון חלקים להפעלת המחשב בעזרת העין. אמרתי במקום שאני מאשר כל מה שהיא צריכה. אלה הדברים שתופסים אותי בבטן. אני יכול להשתגע מהבירוקרטיה הזו שגורמת לסחבת".
מפרץ חיפה נחשב לאחד ממוקדי הזיהום הבולטים בישראל בשל ריכוז של מפעלי תעשייה, אחסון חומרים מסוכנים, הפעילות בנמל והמתחם הפטרוכימי. כמאה מהמפעלים באזור הם בעלי פוטנציאל זיהום נמוך, ו–26 נוספים נחשבים מזהמים ונדרשים להציג היתרי פליטה.
לפני כשלוש שנים דורג המפרץ במקום הראשון ברשימת המזהמים בישראל, ובאותה נשימה הצהיר המשרד להגנת הסביבה כי האוויר מעל אזורי התעשייה הופך נקי יותר מדי שנה. לתהליך התגייסה גם הממשלה, שהחליטה בספטמבר 2015 לקדם תוכנית לאומית להפחתת הזיהום ממפעלים ומכלי רכב בחיפה. כתאריך יעד נקבעה שנת 2018, שבמהלכה יוסבו מתקנים לשימוש בגז טבעי, יותקנו מסננים במכוניות המונעות בדיזל, יקודמו מוניות חשמליות, יורחב מערך הניטור ועוד.
לצד זאת, התפרסמו לאחרונה שני מסמכים מדאיגים המלמדים לכאורה כי הסכנה מהמפרץ שרירה וקיימת. את אחד הדוחות פרסם באפריל 2015 פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. על פי גרוטו, מחצית ממקרי הסרטן בילדים בחיפה נגרמו מזיהום אוויר.
המסמך השני הינו המחקר האפידמיולוגי שנערך על ידי פרופ' בוריס פורטנוב בשיתוף אוניברסיטת חיפה ועורר חרדה בציבור. על פי המחקר, שדלף לתקשורת בינואר השנה, מספר תושבי אזור המפרץ הלוקים בסרטן גבוה פי כמה מהממוצע הארצי, וכי היקף ראשיהם של תינוקות המתגוררים בשכונות הסמוכות לאזורי תעשייה קטן מהמקובל. דוח זה גרר ביקורת רבה על איכות עבודת החוקרים, והמשך העבודה עליו נעשה היום באחריות ועדה מדעית משותפת והמשרד להגנת הסביבה.
"היה לי שחור בעיניים, כמו לרוב עם ישראל, אבל אני לא נותן לחרדה לבלבל אותי. לפני כשבועיים הסתובבתי באזור הקריות וראיתי מחוץ לבית כמות עצומה של מכלי מים. התברר שהאיש שגר שם מתעקש לא רק לשתות מים מינרליים אלא גם להתקלח בהם. זה לימד אותי שנדרשת כאן תשובה ברורה ונחרצת בין שלל הדוחות והמחקרים שסותרים אחד את השני".
"בעזרת מדיניות הדלת הפתוחה ובדיקה לעומק של פרטים. חשבתי גם על חלוקה מחודשת של תשלומי ארנונה למפעלים, ואמליץ למשרד הפנים לבחון אותה. לדעתי, חלק מהכסף צריך להגיע לרשויות הסמוכות כמו קריית אתא, קריית ביאליק וקריית מוצקין. התושבים שלהן סובלים מהזיהום בלי שיהיו להם אמצעים להתגונן".
"אל דאגה, נמצא את הדרך בעזרת אנשי מקצוע".
קשה לסיים ראיון עם סגן השר מזוז בלי לשוחח עמו על שלל ההתבטאויות שמיצבו אותו בתודעת התקשורת. החל מהתמיכה הראשונית באופק בוכריס, המואשם באונס ובמעשה מגונה, דרך תיאור כמה ממשווקי הביצים כ"אספסוף" ועד לתקרית האחרונה הקשורה לרכב החדש שיקבל בקרוב מהממשלה.
תפוצת הסרטונים שרצו ברשת והראו כיצד גלגל את עיניו למעלה במהלך הסירוב לדבר על בוכריס, הייתה עצומה. למרות זאת, מזוז לא נפגע. הוא נעלב בשמו של ראש הממשלה נתניהו כאשר הגיע באפריל השנה למושב אביבים כדי לשוחח עם מפגינים שמחו על הרפורמה הממשלתית בענף הביצים. כשנתקל בקריאות הבוז, התפרץ מזוז על חלק מהמפגינים.
"הכרתי רבים מהם ובאתי כדי להזדהות, אבל שניים מהאנשים התבטאו בבוטות", הוא משחזר. "לא יעלה על הדעת שידברו בגנות ממשלה מול נציג שלה. אני גאה להיות חלק מהעשייה הזו, כי נתניהו בנה ממשלה יציבה, הפועלת למען צמצום פערים בחברה ולשוויון הזדמנויות. זו הסיבה שקראתי לשני המפגינים 'אספסוף' ואני לא מצטער על כך. עובדה, הם אלה שהתנצלו בפני".
אומנם הפגנת משווקי הביצים הוציאה את מזוז מכליו, אך דבר אינו משתווה לחימה הקופצת עליו כאשר נשאל מדוע ביקש לשדרג את המכונית הממשלתית לרכב יוקרתי לכאורה. "במאי השנה עברתי תאונת דרכים לא קלה ומאז אני סובל מכאבי גב וצוואר ומצפצופים באוזניים", שולף מזוז תיקיית קרטון ובה שלל מסמכים המוכיחים את דבריו. "מאז הנסיעות הארוכות ברכב הפכו לסיוט. משום שעברתי משרד והגיע הזמן להחליף מכונית, הראו לי מספר דגמים וביניהם שברולט מאליבו כמו שלי. אף אחד מהדגמים היותר יוקרתיים לא היה לי נוח ומנהל הרכב הממשלתי, יהודה קיסר, אמר שיבדוק אפשרות להקצות לי מכונית מהכנסת. לצערי, גם שם לא היה רכב נוח, ובסופו של דבר בחרתי באותו דגם שיש לי היום והוא הזול ביותר בקטגוריה".
מזוז מציג מכתב סיכום של מנהל התחבורה, שהוצא ב–10 באוגוסט השנה, ובו אכן מצוינת בחירתו בשברולט מאליבו. "הידיעה בתקשורת פורסמה חמישה ימים אחר כך, מה שמעיד כי מוסר הידיעה לא חיפש את האמת אלא רצה להתנגח בי", הוא אומר. "אף על פי שאני מעריך מי רצה את הפרסום השלילי,
עברתי לסדר היום. התרגזתי רק כשראיתי כי התנועה לאיכות השלטון העלתה פוסט בפייסבוק ובו פוטומונטאז' שלי תחת הכותרת 'רכב יקר על חשבונכם? למה לא?'. הם עשו לי שיימינג בלי לבדוק את העובדות, ועוד בתקופה שבה שרת המשפטים איילת שקד והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן מתריעים נגד תופעות כאלו. ביקשנו מהארגון להסיר את הפרסום השקרי והפרובוקטיבי, אבל התעלמו מאיתנו. שלחתי להם באמצעות עו"ד אילן בומבך מכתב בטרם תביעה. אני מרגיש ששפכו את דמי".
דוברת התנועה לאיכות השלטון, רות מרגולין, אמרה בתגובה: "אנו מייחסים חשיבות רבה להגנה על הקופה הציבורית, לקידום ערכי צניעות ואחריותיות בקרב נבחרי הציבור. נבחר ציבור המבקש הטבה זו או אחרת על חשבון משלמי המסים אינו יכול לראות עצמו כאדם פרטי. הוא חשוף לביקורת, בין היתר בתקשורת וברשתות החברתיות".
התרעות פיקוד העורף