עוד בהיותו רמטכ"ל הסתייג ברק מהפרק הביטחוני בהסכם אוסלו וטען שיש בו יותר חורים מאשר בגבינה שוויצרית. ברק הפיק לקחים לא רק מהסכמי אוסלו א' וב' התקועים, אלא גם מהסכם וואי של נתניהו וגם מההיסטוריה הרחוקה והקרובה: כמו מסיפור מייסד האסלאם הנביא מוחמד שהגיע עם אויביו ממכה ל׳הודנת חודייביה׳, שהיה הסכם שביתת נשק לעשר שנים, שמוחמד הפר אותו אחרי שנתיים; או מ׳תכנית השלבים׳ להבסת ישראל, שעליה הסכימו מדינות ערב אחרי מלחמת ששת הימים בחרטום. וכן העובדה שכחצי שנה אחרי הסכם אוסלו טען ערפאת ביוהנסבורג שהסכמי אוסלו שווים במשמעותם ל׳הודנת חודייביה׳. בהתאם לכך החליט ברק להפוך את אסטרטגית השלום על פיה. להתחיל בחתירה ל׳הסכם מסגרת׳ שיצביע על יעד משותף של סיום הסכסוך, אותו קיווה להשיג כהסכמה עקרונית בוועידת קמפ דיוויד, ורק אחר כך לדון על הסכם מלא שיבוצע בשלבים.