הוא אף הציג את החזון הדיפלומטי שלו: "אין אחד שישיג מהשלום יותר מהפלסטינים ואין אחד שיפסיד יותר מאיתנו מהעובדה שהוא לא מגיע. אני עדיין חושב שהאופציה הטובה ביותר היא חיה ותן לחיות. מדינת פלסטין, שמזרח ירושלים היא בירתה, לצדה של מדינת ישראל כשחיים בשלום וביטחון".
באותו ריאיון הוא ביקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכבר שנים מזניח את השיחות עם הפלסטינים, והזהיר מפני ההשלכות. "במצב הזה שנוצר פלסטינים וישראלים ימותו", אמר. "כל תוכניות העבודה וההסכמים שהיו בינינו בעניין ירושלים, גבולות, התנחלויות, פליטים, ביטחון, מים - קבענו שאף צד לא יפעל לפני שנמצה את השיחות. יש הסכם, אבל האמריקאים והישראלים החליטו שירושלים היא בירת ישראל, הפליטים בחוץ, אין גבולות, סיפוח התנחלויות, סיפוח בקעת הירדן"."שואלים למה אני לא נכנס למו"מ, תגידו יש לי שלט ניאון על המצח שכתוב עליו 'אידיוט'? ישראל, תמיד היו לה אנשי משא ומתן בינלאומיים, וכשהיו בעיות הייתי מתקשר לציפי לבני, איציק מלכו, גלעד שר, דני נוה, דב וייסגלס, אבל מאז 2017 אין כאלה. אתה יכול להגיד לי מי האיש המרכזי שאני יכול להתקשר אליו כעת?".
בשנת 1991 היה עריקאת סגן ראש המשלחת הפלסטינית לוועידת מדריד ושיחות המעקב שלאחר מכן בוושינגטון בין השנים 1992-1993. בשנת 1994 מונה לשר לשלטון מקומי ברשות הלאומית הפלסטינית וגם ליו"ר משלחת המשא ומתן הפלסטינית. בשנת 1995 שימש עריקאת כמשא ומתן ראשי לפלסטינים בתקופת אוסלו. לאחר מכן נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית בשנת 1996, כנציג יריחו. כפוליטיקאי נחשב עריקאת לנאמן של יאסר ערפאת וליווה אותו כמתורגמן לאנגלית, כולל במפגשי קמפ דייוויד בשנת 2000 ובמשא ומתן בטאבה בשנת 2001.
עריקאת היה גם אחד משלושת הפלסטינים הבכירים שביקשו מאריאל שרון שלא לבקר במסגד אל-אקצה בספטמבר 2000, האירוע שבעקבותיו פרצה האינתיפאדה השנייה. כשאבו מאזן נבחר לעמוד בראש הרשות בפלסטינית ב-2003 אמור היה עריקאת להיות שר המשא ומתן בקבינט החדש, אך עד מהרה התפטר כחלק ממאבק כוחות פנימי פלסטיני בין עבאס לערפאת. מאוחר יותר מונה לתפקיד מחדש והשתתף בוועידת אנאפוליס בשנת 2007.
במהלך האינתיפאדה השנייה הוא מתח ביקורת חריפה על פעולות ישראל וכינה את תקיפת צה"ל במחנה הפליטים ג'נין ב-2002 כ"טבח "ו"פשע מלחמה", וטען כי נהרגו יותר מ-500 פלסטינים. אולם לאחר שהאירוע הסתיים, ומספר ההרוגים הפלסטיני נרשם למעשה בין 53 ל -56 הרוגים, בעיקר לוחמים, עריקאת ספג ביקורת נוקבת על דבריו, והיו שכינו אותם "עלילת דם". למרות מאמציו הניכרים בתחום המשא ומתן עם ישראל, עריקאת הוא דמות שנויה במחלוקת בקרב הציבור הישראלי, כאשר הואשם בעבר בתמיכה במחבלים, בהם מי שתכנן את רצח השר לשעבר רחבעם זאבי. בדצמבר 2015 הוא אף ערך ביקור ניחום אבלים אצל משפחתו של מחבל שביצע פיגוע ירי נגד כוחות צה"ל והשתייך למודיעין הכללי הפלסטיני. בכך היה אחד הדמויות הבכירות ביותר ברשות שנקט במחווה כזו כלפי מחבל.
בריאיון שהעניק למעריב סיפר כי הכי קרוב שהגיע להסכם שלום היה אהוד אולמרט. "אם הוא היה נשאר עוד חודשיים בתפקידו כראש ממשלה, אני ואתה היינו מדברים היום על נושאים אחרים. שתי מדינות, על בסיס גבולות 67'. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרנו, אבל הפלסטינים היו צריכים לעמוד מול העם שלהם ולומר 'השגנו הסכם, אומנם לא את כל מה שרצינו, אבל הוא הוגן ושווה', ואותו דבר הנושאים ונותנים שלכם היו אומרים, כי במשא ומתן יש שני פרקים. הפרק הראשון הוא מה שלמדנו באוניברסיטה, 'איך מגיעים להסכם הנבנה על בסיס משותף של הצדדים'. נתניהו הציע פרק חדש במדעי המשא ומתן, 'איך לא להגיע להסכם ולהאשים את הצד השני'. ככה הוא הסביר לעם שלו שיותר טוב בלי הסכם, כי אנחנו משגשגים, חזקים ומאוחדים. הוא אמר את זה פתוח בקמפיין הבחירות 'אני מבטיח שכל עוד אני חי לא תהיה מדינה פלסטינית'".
באותו ריאיון הביע עריקאת את תסכולו מהיחס שקיבל מנשיא ארה"ב טראמפ במהלך שיחות המשא ומתן. "אני ואבו מאזן נפגשנו עם הנשיא טראמפ ועם הסגל שלו 37 פעמים ב־2017. ארבע פעמים ברמה הנשיאותית ו־33 פעמים ברמה של ג'ארד קושנר וסביבתו. לא חסכנו במאמצים כדי להסביר, להראות מפות, וטראמפ בחודש מאי באותה שנה הבטיח שלא יבצע שום פעולה בלי לתת שנה־שנה וחצי למשא ומתן בין הצדדים"."אמרנו 'תחתום שהשגרירות האמריקאית לא תעבור לירושלים', אמר 'אני אחתום, אבל אם אראה שבשנה הזו שמים מכשולים, אני אפעל'. הודענו שאנחנו איתו. בתחילת דצמבר אמרתי לקושנר 'מחר הנשיא אמור לחתום שהוא לא מזיז את השגרירות, באיזו שעה זה יקרה? אני רוצה להוציא הודעה שאנחנו מברכים על כך'. הוא אמר 'לא נעשה את זה'. אמרתי 'תכירו בירושלים כבירת ישראל? זה בניגוד להסכם ולהבטחת הנשיא'. הוא ענה 'אנחנו מקבלים החלטות בהתאם לאינטרסים ולמדיניות שלנו'. אמרתי 'אם תעביר את השגרירות ותכיר בירושלים כבירה, תסתכל היטב על הפנים שלי, אלה הפנים הפלסטיניות האחרונות שתראה בקרוב'. הוא התחיל לצרוח 'אל תאיים עליי'. אמרתי לו 'אני לא, אבל אני אומר שעבור כל פלסטיני אין משמעות למדינה בלי מזרח ירושלים כבירתה, זה לא יכול לקרות'".
"מאז ועד היום הם קיבלו 48 החלטות ששוברות עצמות לפלסטינים. הם סגרו את הקונסוליה האמריקאית ששירתה את הפלסטינים מאז 1844, את משרדי אש"ף בוושינגטון, אפילו שיש 700 אלף פלסטינים־אמריקאים שזקוקים לשירותים. הם הפסיקו לסייע לאונר"א, שיש לה 500 אלף תלמידים בבתי הספר במחנות הפליטים. הפסיקו לסייע לאוגוסטה ויקטוריה, בית החולים היחידי שיש בו מרכז לטיפול בסרטן. פוטרו אלפי פועלים ומהנדסים והרשימה ארוכה. אני יודע שאתם מעצמת־על ומחזיקים 25% מכלכלת העולם, אבל כמה שזה נוגע לי, אני לא אשב איתך, כי אתה לא תורם לתהליך השלום".
באותו ריאיון התייחס עריקאת לעתיד הסכסוך, ואמר: "אני רוצה שבעתיד, כשאנשים ילמדו על מה שעשיתי, הם יבינו שעשיתי הכל בניסיון להשיג שלום ואני לא מתחרט על דבר. אני אומר לך שלא משנה מתי, עוד 50, 100 שנה, פלסטינים וישראלים יסתכלו בארכיונים וישתמשו בניירת שלי ושל עמיתיי הישראלים ויעשו שלום המבוסס על פתרון שתי המדינות בגבולות 67'".
גם בעוד מאה שנים, הוא צופה, יישאר חזון שתי המדינות, שחיות בשלום וביטחון זו לצד זו, הפתרון היחידי. זה קרש ההצלה שלנו וקרש ההצלה שלכם. נבואת הזעם שלו, כמו שאפשר לשים לב, אינה מותירה מקום לפתרונות קלים.
בסיומו של הראיון איחל המראיין, אייל לוי, לעריקאת "עד 120". עריקאת השיב: "אתה אף פעם לא יודע. אם אני אלך מחר, תגיד שאיחלת לי ככה והלכתי שמח. אני מוכן".
התרעות פיקוד העורף