תושב השכונה הוסיף כי הוא והשכנים היהודים ניסו ליצור קשר עם המשטרה אולם במשך זמן ממשוך לא קיבלו מענה. "לא יכולנו לצאת מהבית. התקשרנו למשטרה, הגענו למצב שמוקד 100 כבר לא ענה לנו כי הוא קורס מעומס פניות, שוטרים שנמצאים באזור מפחדים לצאת, מסתגרים ומפחדים לצאת החוצה. מצאנו את עצמנו מפחדים על החיים שלנו, התחלנו לחשוב איפה יש נשק זמין, בהבנה שאם נצטרך לירות, אנחנו נסיים את החיים בכלא אבל לפחות נהיה חיים".
כשנשאל האם שכניו הערבים לקחו חלק בפרעות, השיב בחיוב. "כן, שכנים שלי. אתם נוגעים בנקודה הכי כואבת, כי אנחנו שכונה מעורבת עם דו קיום שלא ניתן למצוא במקום אחר בארץ. כשהם סבלו מירי על רקע הפשיעה, אשתי שהיא אחות ירדה לטפל בפצועים שלהם תוך כדי שיורים עליה, אני מחליף להם גלגל והם עוזרים לי להרים קניות מהסופר, הכול השתנה ברגע, נמחק ברגע כשראינו אותם עם רצח בעיניים פונים נגדנו. אנשים שאני שכן שלהם, משלמים יחד את ועד הבית, צובעים יחד את המדרכה. הם מזהים אותנו, מכירים את הרכב שלנו, אין רכב של יהודי שלם בשכונה ,או שבור או שרוף. אני צריך להתבייש כי שלי רק שבור.
"אני לא רוצה להשתמש במילים 'לילי הבדולח' אבל אתמול ב-2 בלילה התקשרה אליי שכנה שעלתה ממרוקו בתור ילדה עם ההורים שלה כי שם היו פוגרומים, במרוקו אחרי '67. הם נאלצו לברוח על נפשם והגיעו למדינת ישראל. היום היא אישה ערירית עם שתי בנות עם מוגבלות שכלית. היא בת 70, התקשרה בפחד ולא יכולתי לעזור לה. אם זה לא ליל הבדולח, אני לא יודע מה זה ליל הבדולח. אם לא ליל הבדולח, אז מרוקו".
לדבריו, גם לאחר שאמש הכריזה הממשלה על הכנסת פלוגות מג"ב אל תוך העיר על מנת להשיב בה את הסדר, הוא עדיין טרם ראה את נוכחותם. "אנחנו מרגישים שהופקרנו חד משמעית, הבטיחו לנו שיהיה עוצר ויכנסו כוחות מג"ב אבל אני לא רואה את זה קורה. הנקודה הכי כואבת, זה הלילה השני למהומות, המשטרה לא הופתעה. כל הבוקר היינו בהערכות מצב עם העירייה, כי המשטרה לא הקשיבה, התחננו 'תעשו פה עוצר' אמרו זה בלתי אפשרי כי זה מצריך חקיקה מיוחדת ובלגאן.
התרעות פיקוד העורף