עידן גזית תלמיד יב׳ שיזם את הרעיון, סיפר: ״היוזמה לפרויקט נבעה מהרצון שלנו לכבד את זכר הנופלים ומשפחותיהם היקרות במיוחד ביום הזיכרון, אלה שהקריבו עצמם למען המדינה היקרה לנו מכל. בעיניי, מרים וכל המשפחות השכולות הם סמל למסגרת הרוח הישראלית ומהווים סמל ומופת לנתינה, לעזרה לזולת ולאהבת הארץ. עבורי, הפרויקט היה מאוד משמעותי, הוא הראה את ההתמודדות של מרים והבחירה בחיים. כפי ששומעים בסרטון, מרים בחרה לתת לחיים שלה משמעות ולהמשיך לחיות 'להיות מצבה חיה של רוחם' של שני בניה, אוריאל ואלירז זכרם לברכה, אשר ראו בשירות בצה"ל מצווה ושליחות".
"את הרוח שלהם מרים ממשיכה, בעשייה ובנתינה מתוך שליחות ועוצמה. שמחתי מאוד על ההסכמה של האם השכולה לקחת חלק בפרויקט שהובלתי, היה לה חשוב מאוד להבין את השיר לעומק. במהלך היום המיוחד. בחצר ביתה, נחשפתי לעץ התקווה שמגדיל את שורשיו ונותן תקווה גדולה. בסוף היום הרגשתי שיצאתי עם שיעור לחיים הודות לאהבת הארץ והבחירה בחיים. בנימה אישית, מגיעה תודה מיוחדת למנהלת בית הספר דבורה בוסקילה, למורה חנן אוחיון וליוחאי אליהו היקרים שתמכו והאמינו מאוד בפרויקט״.
יוחאי אליהו, תלמיד כיתה יב׳ שניהל את ההפקה, אמר: ״הפרויקט עבורי היה, מלבד העוצמה הרגשית שלו, אבן דרך משמעותית בשייכות שלי לעם הזה, לארץ הזו. במהלך ההקלטות של מרים, שמחתי לגלות שהיא לא רצתה לקרוא מטקסט אלא לדבר מהלב. מלבד הסיפור המצמרר אודות שני בניה ובעלה, הזכירה מרים ציטוטים שילדיה כתבו. שניהם, בלי יוצא מן הכלל, חיזקו עבורי את השייכות, את הרצון לשרת בתפקיד משמעותי בצה"ל והכי חשוב, הקנו ערך מוסרי חשוב מאוד של נתינה".
התרעות פיקוד העורף