התשובה המקובלת בעבר ייחסה את המנהג לבדיקה של "טוהר הזהב". הרי, זהב רך משאיר סימן כשנוגסים בו. אך היסטוריונים גילו את האמת הפשוטה יותר: הצלמים הם האחראים האמיתיים למסורת הזו. הם ראו בתמונה של ספורטאי נושך את מדלייתו הזדמנות לתפוס רגע בלתי נשכח, תמונה שתהפוך לאייקונית.
דייויד ולצ'ינסקי, נשיא האגודה הבינלאומית להיסטוריונים אולימפיים, חשף ב-2012 את הסיבה האמיתית לכך שספורטאים נוגסים במדליות שלהם. "זה בדרך כלל נעשה בהוראת הצלמים", אמר ל-CNN. "אני חושב שהם רואים בזה תמונה אייקונית, משהו שאפשר כנראה למכור. אני לא חושב שזה משהו שהספורטאים עושים מיוזמתם".
מקור המנהג אולי לא לגמרי ברור, אך זה הפך למחזה שכיח באירועים אולימפיים. כוכבים כמו יוסיין בולט, טום דיילי וסימון ביילס נצפו לעתים קרובות נוגסים במדליות שלהם.
החל מ-1912, המדליות לא עשויות כולן מזהב טהור. ההערכה היא שכל אחת מהמדליות הנוצצות שחולקו בפריז מכילות רק כשישה גרם של זהב כששאר המדליה עשויה מ-95% כסף. אם המדליה במשקל 529 גרם הייתה עשויה זהב טהור, היא הייתה נושאת תג מחיר של כ-34,000 יורו, לעומת ערכה העכשווי העומד על כ-870 יורו.
התרעות פיקוד העורף