לאחר הפלישה לפולין, ויידל מונה לתפקיד שופט צבאי בוורשה, מינוי שקיבל את אישורו האישי של היטלר ב-1944. למרות שנפתחו נגדו שלוש חקירות לאחר המלחמה בנוגע לקשר אפשרי לכ-20,000 הוצאות להורג של מתנגדי המשטר, החקירות נסגרו בשל היעדר ראיות מספקות.
בתגובה לפרסום, אליס ויידל טענה דרך דוברה: "בשל סכסוכים משפחתיים לא היה לנו שום קשר עם הסבא שמת ב-1985", והוסיפה כי הייתה בת שש בלבד כשנפטר וכי העבר שלו לא היה נושא לשיחה במשפחה.
הגילויים הללו מקבלים משנה תוקף לאור עמדותיה של מפלגת AfD בנוגע לזיכרון השואה. ראשי המפלגה, כמו אלכסנדר גאולנד, התבטאו בעבר בביטול כלפי חשיבות זכרון השואה, כשכינה את התקופה הנאצית "צואה של ציפורים" בהיסטוריה הגרמנית. ביורן הוקה, ראש סניף טורינגיה, אף כינה את אנדרטת השואה "מונומנט של בושה" וקרא לשינוי דרסטי בתרבות הזיכרון הגרמנית.
למרות הפרסום המביך, המפלגה ממשיכה לצבור תמיכה, במיוחד במזרח גרמניה, ומתכוננת לביסוס מעמדה בבחירות הפדרליות הקרובות. נותר לראות האם חשיפת העבר המשפחתי של ויידל תשפיע על התמיכה הציבורית במפלגתה.
התרעות פיקוד העורף